יום ה-16 ליולי, שצוין כתאריך הסיום הסופי של מלחמת לבנון 2, עם החזרת גופות החיילים שחטיפתם הציתה את המלחמה, נכנס להיסטוריה כיום הניצחון הגדול של החיזבאללה. ניצחון שהיה צפוי מראש, עם פתיחת המלחמה של קברניטים חסרי כישורים, בסיסמאות "עד כאן!" ו-"אנו ננצח!".
רק הודות לקברניטות מעוותת של ישראל זכה פושע שפל כמו חסן נסראללה להפוך למושל-על של לבנון ולהגיע לדרגה של ג'מאל עבדול נאצר חדש, המאחד את העולם הערבי במלחמה נגד מדינת היהודים. הלקח מכישלון זה לא נלמד, ועומדים לחזור עליו גם ב"עסקה" על גלעד שליט, כשאף אחד לא נגעל מעצם השימוש במילה "עסקה", כשמדובר בעניינים של חיים ומוות. או שמא הם רוצים להיות נאמנים לתיאור היהודים בקריקטורות אנטישמיות, החיים מ"עסקות" מפוקפקות של ספסרים בשוק?
שמענו, פעם אחר פעם, את הצהרות קברניטינו שיש לעשות ה-כ-ו-ל כדי להחזיר את שבויינו הביתה. לעשות ה-כ-ו-ל - פירושו לבדוק את כל האפשרויות לשחרור השבויים, אלא שאצלם ה-כ-ו-ל מצטמצם רק לצינוק מחשבתי של מיקוח קטנוני על "עסקות", בלי להתייחס למערכת הכללית, בה יש לנו אינספור אפשרויות להכתיב לאויב את דרישותינו.
מיד לאחר החטיפה טענתי שניתן לשחרר את גלעד שליט תוך 72 שעות, בלי לסכן חיי חייל אחד. היום זה אפשרי בתוך שבועיים. אם בין מקבלי ההחלטות מאז החטיפה הראשונה היו מי שלמדו היסטוריה ויחסים בינלאומיים, הם היו צריכים לדעת שצעד ראשון לשחרור החטופים היה צריך להיות אולטימטום שיהדהד בכל העולם, עם איום ברור על הדברים הכי חיוניים לאויב. ואנחנו יודעים, בדיוק, מה הם.
מי שאישר את צדקת המלצתי זו היה נסראללה עצמו, כשהכריז שאילו ידע מה נעשה לו בתגובה לחטיפה - לא היה יוזם אותה. ולאחר שהיא בוצעה - ברור שהיה מחפש דרך להתנער ממנה. במקום זה, שולחו משפחות החטופים, בצורה משפילה, להתחנן לפני ברוני הצביעות של העולם - שיפנו אל החוטפים בבקשות מנומסות, שרק חיזקו את מעמד החיזבאללה והחמאס בעולם. וההתחנפות המשפילה בפני המצרים, "המתווכים בעסקת שליט", נמשכת עד היום.
פשעי מלחמה
הדברים הכי חיוניים לחמאס נמצאים בשליטתנו, ולא אפרט כאן לפי איזה סדר יש לאיים עליהם. אזכיר רק שכהקדמה יש להסביר לכל העולם את צדקת השימוש באמצעים שנבחר, ולהזהיר את ברוני ההסתה נגדנו בעולם ובארץ שהם לא ינוקו מאשמת החיפוי על פשעי המלחמה של הטרור האסלאמו-נאצי. נראה אותם מפיצים בעולם את תמונת הרוצח המפוטם, המצדיע במועל יד נאצי, ליד תמונת עינת הרן בת ה-4, שהוא ריסק את גולגולתה בקת אקדחו. את הכבוד בו התקבל הרוצח השפל בלבנון, וזכה לו גם בציבור "החפים מפשע" בעזה יש להציג כפי שהוא: הזדהות עם ביצוע פשעי מלחמה מבלי לחשוש מעונש עליהם.
אז פריבילגיה זו חייבת להיפסק. ייגבה תשלום מתאים על הכול. כבר היום חייב מישהו לשלם לחטוף ולמשפחתו פיצוי על שנתיים מאסר בתנאים מחפירים, ויש להודיע שכל יום נוסף יגדיל את המחיר. כבר היום צריכים האסירים המזוהים עם חוטפי גלעד שליט לקבל את היחס שנותנים שותפיהם לשליט: סוף לתנאי בית ההבראה, סוף לקשר עם החוץ, כולל הצלב האדום, ואי גילוי מקום הכליאה. רשימת אסירים אלה כבר נמצאת בידינו, כי היא סופקה לנו על-ידי ראשי החמאס עצמם - בדרישה לשחרורם תמורת גלעד שליט.
ואם בית הדין לפשעי מלחמה בהאג יכול לדרוש את הסגרתו למשפט של נשיא סודן - על אחריותו לפשעים נגד האנושות בארצו - אין שום סיבה שלא יהיה מי שידרוש את הסגרתם של נסראללה וסמיר קונטאר על פשעי המלחמה שביצעו. למה רק קציני מילואים של ישראל צריכים לפחד מלנחות בנמלי תעופה אירופיים, שם מחכים להם צווי מעצר, ביוזמת פושעי המלחמה האמיתיים והקוויזלינגים שלנו שמשרתים אותם?
ממשלה המשלימה עם השפלה לאומית מתגלגלת למדרון של מפלה. וזה מתחיל בוויתור על זכויותינו כמדינה ריבונית, שכדי להשיג אותם שילמנו בדם מיטב חיילינו. מי שנבחרו לנהל את המדינה נושאים באחריות לשמירה על ריבונותה. הפקרת הריבונות, כדי אולי למצוא חן בעיני כמה פריצים שמעבר לים, כמוה כבגידה במדינה. וזה כבר לא נושא לטיפול של ועדת חקירה אקדמית אלא - של בית דין לבטחון המדינה.