לפני הכול עלי לומר, למען הגילוי הנאות: אינני אוהד כדורגל. אינני בקיא בחוקי המשחק, אינני שותף לאווירה, אין לי שמץ מושג מהם ההבדלים בין הקבוצות, ולפיכך דברי לא יעסקו כלל ועיקר במשחק.
גילוי זה, מרגע שירד מן הלב, מעמיד אותי כמתבונן מן הצד על חוויה אקסטאטית, יוצאת דופן וסוחפת. זוהי חוויה שאינני יכול לחוות אישית, ואולם איני יכול להתעלם ממנה כלל ועיקר: האהדה. אוהדי הקבוצות משקפים בעיני את הכמיהה הקלאסית לאמונה, לשייכות, להזדהות, לגיבור מוגדר, לדגלים ולסמלים. ובנושא זה אני מבין דבר או שניים. מי שטען שאנו חיים בדור נטול כל אלה יכול בהחלט לבחון את הנחות היסוד שלו במגרשי הכדורגל.
המאפיינים הללו נכונים באופן כללי והם חלים בצורה זו או אחרת כמעט על כל קבוצה, ישראלית או זרה. ואולם כל האמור אין בו כדי לתפוש את התופעה הייחודית שנקראת: אוהדי בית"ר ירושלים. בית"ר ירושלים הייתה והינה קבוצה יוצאת דופן בכך שיש לה ערך מוסף: אופיים של אוהדיה, שהוא בעת ובעונה אחת בריא, נאמן, צודק ובעל שכל ישר, אך גם אנרכיסטי, מרדני, חסר יכולת ביטוי, יצרי ורוגש. האהדה לבית"ר איננה רק עוד אהדה למשחק, או לקבוצה המשחקת או אפילו למועדון. היא איננה רק סמל, אלא מיתוס חי ונושם, המכיל הרבה יותר מספורט גרידא. השותפים לאהדה זו חשים באווירה המחשמלת, הדתית, המיסטית והפוליטית של שייכותם. יש בין המתבוננים מן הצד כאלה היורים חיצי ביקורת, יש התומכים, ואולם אף פעם אין אדישים. נראה כי שורש ייחודם של אוהדי בית"ר הוא האופי האנרכיסטי שלהם.
אנרכיזם אתי
האנרכיה אין מובנה כאוס ואי סדר. הזרמים האנרכיסטים בפילוסופיה מניחים כי קיים עיקרון פנימי המסוגל לכונן סדר טבעי, ללא כפייה חיצונית וללא כפיפות למוסדות. כמו נחיל דבורים. מבחינה זו ישנם לאוהדי בית"ר מאפיינים אנרכיסטים מובהקים, ואינני מתכוון לאנרכיזם דֶה לָה שמָעטֶה של קבוצת המתנגדים לקיום היהודי ולגדר ההפרדה. האנטי ציונים עוסקים בדמיון ובתדמיתנות. הם אוהבים את הפסון האנרכיסטי. אבל כשבוחנים אותם מקרוב, רואים שהם שליחים צייתניים של הממסד הדכאני והאנטי ציוני השולט ברוב מוקדי הכוח במדינה: תקשורת, ביהמ"ש העליון, האדמיניסטרציה האקדמית, ומעל הכול - בארגונים הבלתי ממשלתיים הממומנים על-ידי האימפריאליזם האירופי המתחדש. האנרכיסטים דלה שמאטה מגיעים בלנד-רובר ובמרצדס של אבא, מצוידים בציוד הגברה של הדי.ג'יי. התורן ובלהקת מעודדים מן העדֶר חסר הדעת של אמני ישראשטין, בלשונו של קדאפי. הם קונים צידה לדרך, אוספים את בני בריתם מראשי ארגוני הטרור ועד נער זקן אישה הרה וחמור נוער, כדי שיהיה מה להראות לעולם, עולים על אוטובוסים ממוזגים, ממומנים בכסף ממוסד למשעי, בעיקר ממקורות זרים כמו קרן פורד או האיחוד האירופי, חמושים בפליירים, פטישים וגרזני שלום מייד אין ג'רמני, וקדימה להסתער על האויב הציוני.
האנרכיזם הבית"רי שונה בתכלית. מדובר בקבוצה המונעת על-ידי השקפה, אידיאולוגיה ורעיון. אומנם הבית"רים שייכים למועדון מסוים, אבל הם לא תלויים בו, ואינם כפופים להוראותיו. הם מעריצים את גאידמק אבל בשום אופן אינם מתבטלים בפניו. אלה אנשים שבאצטדיונים הם נפגשים בגוף ובנפש בצומתי חיים רעיוניים ופוליטיים. בית"ר הציבה את עצמה כאופוזיציה לכל נטיותיו הדכאניות של הממסד הקסנופובי הממרר את חיינו מזה שני עשורים. בכל מקום בו חלים כרסום, נסיגה ובגידה באנשים ובערכים, מציבים הבית"רים כאלטרנטיבה חומה בצורה של רוח קרב והקרבה, נאמנות לקבוצה ולערכים, באש ובמים. אכן, בעידן פוסט אידיאולוגי, א-מוסרי, אינדיווידואליסטי ובלתי מחייב, לעיתים הבית"רים אינם נראים טוב. הם נלחמים על פיסות מצדה אחרונות בכל דרך אפשרית, גם כזו שאיננה מקובלת על האנינים שבינינו. ואולי האנינים שבינינו צריכים לשאול את עצמם: הרי גרינג והיטלר היו אנינים לא פחות מן האנינות הנתבעת מאוהדי בית"ר. הם ניקו יפה-יפה את הפה במפית, האזינו למוזיקה קלאסית והובילו אותנו לצליליה הענוגים אל הכבשן. אז אולי יש משהו מעבר לאנינות או לפראות הבית"רית לכאורה?
פרגמאטיות פונדמנטליסטית מול פונדמנטליזם אתי
מדינת ישראל נטשה את הקיטבגים האידיאולוגיים של ז'בוטינסקי, ברל ובן-גוריון. כך הכריז החוכם התורן של קדימה, מר שטרית, כשזו עלתה לשלטון. מרגע שעשתה כן, הציבה מפלגה זו את אידיאל הניידות הפרגמאטית אל מול אויבינו האכזריים. לעומתם הציבו האחרונים את אידיאל הפונדמנטליזם הנייח, דבר שהוביל לתנודה מתמדת של כל מדינאי ישראל אל עבר האידיאלים האסלאמו-פשיסטיים הערביים. היום, בפועל, ישנה רשות טרור שבראשה מכחיש שואה, שסממניה וסמליה שאובים כולם מן המלאי הנאצי של שנות השלושים, החל ממועל היד וכלה בהערצת היטלר, שרבים מבניה נקראים על-שמו בשמם הראשון או השני, ושרובה ככולה עסוקה בשיפור יכולת ההשמדה המכוונת נגד כלל היהודים באשר הם. מול כת השטן הזו ניצבת שורה ארוכה של מנהיגים שלנו, כולל ראש הממשלה ושרת החוץ שלו, אשר משבחים את 'המתינות' של אבו מאזן - כאילו מרגע שלבש חליפה, הוא כבר איננו טרוריסט ואיננו מכחיש שואה - ותומכים בהמשך 'המחוות' שבפועל יעצימו את יכולת הרצח של הערבים. קדושת הפרגמאטיות אל מול כת השטן האיסלמו-פשיסטית הביאה את ראשי מדינת ישראל להידבק קצת במחלה האנטי מוסרית ההזויה הזו. יתר על כן, כל מי שכותב את האמת כפי שהיא, כל מי שרואה 'בשלום' מולך חדש המאיים לכלותנו וליטול מאיתנו עוד ועוד 'קרבנות שלום', וכל מי שאיננו מוכן להתפשר עם כת השטן, כדי שלא ידבק בו שמץ שטניות, מוגדר על-ידי קובעי-הנורמה בארץ כאויב, פשיסט, מתנחל, הזוי, מתנגד שלום, אלים, מתלהם.
הבית"רים קורצו מחומר אחר. הם לא ינוידו, לא יסונתזו, לא יתוכנתו ולא יעברו שטיפות מוח ואינדוקטרינציות ממוסדות. בכל מקום בו נתהוותה הערצה לטרוריסטים 'מתונים' ול'פרטנרים' מכחישי שואה, ול'שלום' מעצים-טרור, הם יעמדו בצד השני! בכל מקום בו נוצרה 'החובה הקדושה' לעמוד דום לזכרו של מי שהוביל ויישם את פרוגראמת אוסלו, הם לא יעמדו לזכרו, כל עוד אין במקביל שמץ אזכור ממלכתי של כל אלפי קורבנות ההסכם הזה שנרצחו או שהפכו נכים. בכל מקום בו גירוש יהודים מחבלי מולדת, כולל חבלי מולדת שחותם 1948 הקדוש חתמם, יעבור ללא מחאה, הם ימחו! בכל מקום בו הממשלה ונציגיה מדברים על 'קסאמים שמסמים', ועל 'לא נמגן עצמנו לדעת', ומעבירים דלקים, חשמל ומקורות כסף ואנרגיה לחמאס, מבלי ליטול אחריות על הנעשה בשדרות - אוהדי בית"ר יעמדו באצטדיונים עם שלטים בצהוב ושחור, שעליהם הכיתוב 'שדרות באש ובמים', או שלטים המזכירים את פולארד ואת החטופים, ששבו בינתיים בארונות.
אנשי בית"ר לעולם לא יעמדו שכם אחד עם ראשי הטרור ויגנו או יגרשו את אחיהם למען האויב. הזדהותם של אוהדי בית"ר נתונה לקורבנות השלום ולא למחולליו, למגורשים ולא למגרשים, לבונים ולא למחריבים, ואין הם מחויבים לתדמית האנינה של תומכי ערפאת.
אל מול הניידות הפרגמאטית של השמאל אל עבר הפונדמנטליזם המושחת של הערבים, מציבים אוהדי בית"ר אופק מעשי מוסרי, אנרכיסטי, בלתי מרוסן ובלתי מעודן, אבל גם עוצמתי, נאמן, ציוני ויהודי - וזה ללא ספק ראוי להערצה.
התנגשות הקואליציות
חבר קרוב ואוהד בית"ר אמר לי, שהוא ושותפיו ליציע מזהים שתי קואליציות על מסלול של התנגשות. הקואליציה האחת מבוססת על השמאל הישראלי כולו, חלקים מקדימה ואפילו מן הליכוד, והקואליציה השנייה מזוהה יותר עם האגף המורד והאנרכיסטי של הציבור הישראלי. בקואליציה הראשונה ניתן לזהות תמימות דעים שמאלית-ערבית (גם עם מנהיגי-טרור) בשורה של נושאים: תמיכה במדינת כל אזרחיה כשלב ראשון לחתימת הפרק הציוני של המדינה; ביטול חוק השבות; פירוק ישראל מנשק גרעיני; שחרור רוצחים דוגמת ברגותי; עצירת המשך ההתיישבות היהודית בגליל, בבקעה, בגדה ובוודאי ברצועה; מסירת ירושלים המזרחית לערבים; גירוש יהודים מאזורי המחלוקת ויצירת מרחב מטוהר מיהודים.
בשולי השמאל הישראלי אוספים חומר ומוסרים לבית הדין הבינ"ל בהאג, ראשי ארגוני השמאל הישראלים ובני בריתם הערבים תובעים בחו"ל את קציני צה"ל וראשי המדינה על פשעי ההגנה על עם ישראל, מנהיגי 'תנועות השלום' המרכזיים היו לחומת מגן אנושית לראשי סינדיקט הטרור והפשע במוקטעה לצד בני בריתם הערבים. פעילות 'שלום' בולטות, דוגמת טלי פחימה, מביעות תמיכה גלויה בטרוריסטים, דוגמת הרוצח שביצע את הפיגוע במרכז הרב. ארגוני שמאל לצד ראשי ארגוני הטרור מעורבים בהגשת תביעה נגד החייל שירה במחבל המתאבד בפיגוע הטרקטור בירושלים, תביעה הממומנת בחלקה מכספי התרומות של האיחוד האירופי.
אלו הם רק מקצת ממעללי הקואליציה הממוסדת העומדת נגד קואליציה של גורמים בלתי מאורגנים ובלתי ממומנים שאוהדי בית"ר מהווים חלק חשוב ממנה. בקואליציה השפויה והמוסרית אפשר למצוא את המשוררת נעמי שמר ז"ל, זמרים כמו בניון ואריאל זילבר, סופרים מורדים כמו מגד ואחרים זעיר פה וזעיר שם, רבנים בעיקר מחב"ד, גורמי צבא שונים ובראשם חטיבת 'גולני' שלא השתתפה בגירוש היהודים ועוד. אלא שלדעת אוהדי בית"ר, את הממסד הזה אי אפשר לנצח בכלי המשחק שלו - לא בפוליטיקה ולא בהשתתפות במשחק הפוליטי - כי אם בהתאגדות חוץ ממסדית, אנרכיסטית, שתחזיר לנו את צלמנו המוסרי, את זהותנו האמיתית ואת יסודות הקיום החיוניים כל כך לדור ילדינו, היורש מאיתנו את מורשת הטרור והרצח שייבאנו לארץ ישראל ברוב טיפשותנו.