טורקיה איננה נכנעת לטירור, למרות שמדי פעם היא סופגת פגיעות קשות בבטן הרכה, דהיינו באזרחים ובתוככי הערים. מאז 1985 שרויה טורקיה במאבק עקוב מדם עם המחתרת הכורדית ה-פ-ק-ק, הגדול מבין שלושת פלגי הכורדים החותר להשגת עצמאות מלאה ואינו מוכן להסתפק באוטונומיה שהממשל הטורקי היה נכון להעניק לו.
וכאן אנו מגיעים לסטנדרד הכפול של מדינות העולם. הדרישה הכלל עולמית להקמת מדינה פלשתינית, לעומת דחיית הרעיון להקמת מדינה לכורדים. בכל היבט אובייקטיבי יש לכורדים דרישות הרבה יותר מבוססות לקבל מדינה: הכורדים מונים כ-30 מיליון נפש המפוזרים בין- טורקיה 15 מיליון, עירק 5 מיליון, אירן 5 מיליון ו-1-3 מיליון בסוריה וחלק בארמניה. הם קבוצה אתנית נפרדת כבר מאות שנים ועם תרבות המיוחדת להם, למעשה הם הקבוצה הגדולה ביותר בעולם של מיעוט אתני ללא טריטוריה עצמאית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הובטח לכורדים שיוכלו להקים מדינה עצמאית על חורבות האימפריה העותמנית, אולם ההבטחה הופרה ע"י המעצמות בשל שיקולים פוליטיים וכלכליים והכורדים היושבים באירן ובטורקיה נמצאים למעשה תחת משטר צבאי.
לעומת זאת אלה המכונים פלשתינים, החליטו על שמם זה רק לאחר שקמה מדינת ישראל ב-1948. היחידים שכונו פלשתינים היו היהודים שחיו בארץ תחת שלטון המנדט הבריטי, ערביי האזור קראו לעצמם ערבים לא פלשתינים, הם לא התייחסו לעצמם כקבוצה ואומה נפרדים, אלא כחלק בלתי נפרד של האומה הערבית.
הכורדים בעירק וגם הפלשתינים קיבלו אוטונומיה כמעט באותו זמן. הכורדים לאחר מלחמת המפרץ ב-1991, הפלשתינים לאחר הסכמי אוסלו ב-1993, אבל ההבדל הוא רב. האזור הכורדי האוטונומי אומנם התחיל במלחמת אזרחים, אבל התפתח בשנים האחרונות מבחינה כלכלית וזכויות אזרח וחברה, לעומת זאת דבר לא השתנה ברשות הפלשתינית במהלך 15 השנים האחרונות והוא נותר מתבוסס בשחיתויות, פשע וטרור, ללא פיתוח כלכלי וללא פיתוח בכלל.
השלטון הכורדי אוטונומי לא שימש כבסיס לטרור נגד המדינות שסביבו, לעומת זאת הרשות האש"פית תוקפת את מדינת ישראל ללא הרף ומספר קרבנות הטרור מאז 1993 כבר מגיע כמעט ל-2,000 נפש. אך למרות זאת העולם כולו בדעה אחת שאין לתת לכורדים עצמאות כי זה יכול לעורר גל של מרד אצל המיעוט הכורדי בטורקיה, אבל אף אחד אינו מתייחס לאותה נקודה אצלנו שהקמת מדינה פלשתינית עשויה להצית התפרצויות דמים במיעוט הערבי בישראל המייצג כ-20% מאוכלוסיית ישראל וכאשר חלק ניכר ממיעוט זה מזדהה פומבית עם אויבי ישראל, קורא לאלימות ואפילו משתתף בה ומכריז חד וחלק שהוא חותר לחיסולה המוחלט של ישראל.
איפה ואיפה
יש מספר הסברים ליחס של איפה ואיפה מצד העולם, ראשית האנטישמיות שעדיין קיימת ברוב המדינות וכאשר מדובר במדינת ישראל אין בעיה לאף אחד לחלוק בה, לחלק אותה, לבצוע אותה, מה שלא יעזו לעשות במדינה אחרת כולל טורקיה שבשטחה האדיר אפילו לא הייתה חשה כלל בכורדים. הסבר נוסף הוא הטרור שמפעילים הפלשתינים זה עשרות בשנים והשליטה של הערבים בנפט שכולם זקוקים לו, מה יכולים הכורדים כבר להציע? והסבר שלישי שכאן מבית מסייעים להם תומכים דוגמת שלום עכשיו וחבר מרעיהם, דבר שאין לו אח ורע לא בטורקיה ולא בשום מקום אחר בעולם.
טורקיה כאמור אינה נכנעת לטרור. הממשל הטורקי סירב לקבל את הצעת ה-פ-ק-ק להפסקת אש ולניהול מו"מ ובסופו של דבר הייתה ידו על העליונה, הכניעה דוגמת ישראל הייתה ממנו והלאה, הטורקים ניהלו מאבק עיקש, לא היססו אפילו לפלוש לכורדיסטן במאי 1977, לרכז כוחות גדולים בגבול הסורי ולאיים במלחמה כל עוד לא יפסיקו הסורים את מתן החסות ואת התמיכה הצבאית בכורדים ודרשו שסוריה תגרש את המנהיג אוצ'לן מדמשק. ואכן הוא גורש ונתפש בקניה ע"י הטורקים ונידון למוות. גזר דין זה עדיין מרחף מעל ראשו.
הממשל והצבא הטורקי לא התפשרו. הם נאבקו ועדיין נאבקים בטרור הכורדי ללא פשרות והיו מוכנים אפילו להגיע לידי מלחמה עם שכנה כסוריה כאשר האינטרס הלאומי נמצא בסכנה, הם הבינו שרק סילוק ראש הפירמידה עשוי לפתור טרור, להבדיל מאצלנו - שאל מול הטרור הנורא אנו רק מתקפלים יותר, ומובסים יותר, מקבלים את פני ראש הנחש בחיבוקים ונשיקות ובהבטחות להעניק לו פרס עבור הטרור.
כידוע לא רק בטורקיה נלחמו בטרור, גם יפן הכריעה את "צבא האדום היפני", איטליה את "הבריגדות האדומות", גרמניה את קבוצת "באדר מיינהוף", ספרד את הטרור הבאסקי, ארה"ב באפגניסטן, בריטניה את הטרור בקפריסין ובמלאיה, כולם הבינו שאת הטרור חייבים לחסל. התובנה אצלנו היא הפוכה. היא אומרת-כי פני אויב צריך לשחר ולפייס בנשק ובהקמת צבא, בשחרור מרצחים ובהחלטות על מדינה ושלום, ולקבל מידיו רק מוות ומלחמה.