פנים חדשות - את הנעשה ניתן להשיב

הטיפול במומים אלה מורכב, ודורש צוות מקצועי רב-תחומי הכולל רופא שיניים, אורתודונט (מומחה ליישור שיניים), מומחה לחניכיים וכירורג פה ולסתות. בחלק מהמקרים יש לערב גם קלינאי תקשורת ופסיכולוג. את הטיפול ניתן להתחיל לקראת סיום גדילת הלסתות, סביב הגילאים 17-16. על-מנת להכין את המטופל לניתוח, נדרשת קודם כל התערבות אורתודונט. תפקידו להכין את הלסתות לאורתו-כירורגיה, שאינה מהווה ניתוח שיניים שגרתי, אלא כרוכה בהכנה של המשנן, כך שבמהלך הניתוח הלסתות ישברו באופן מתוכנן, וניתן יהיה לקבל סגר יציב. טיפול זה כולל יישור של השיניים וסידורן בקשת, למרות העיוות במבנה הלסת. טיפול זה בדרך-כלל מחמיר את מידת העיוות, כיוון שהוא "מתקן" אותו ומביא אותו לידי ביטוי במלוא החומרה. הטיפול נמשך קרוב לשנה. לאחר שאורתודונט מביא את השיניים לעמדה בה ניתן להזיז את הלסתות לפי התכנון ולקבל סגר תקין, ניתן לנתח את החולה. את תכנון הניתוח מכתיבים שיקולים אסתטיים רבים: עמדת השיניים החותכות העליונות בסוף התהליך; אורכו של השליש התחתון של הפנים ביחס לשליש האמצעי והעליון; עמדת הסנטר ביחס לשפתיים ולאף ועוד. תכנון הניתוח נעשה בשיתוף פעולה בין כירורג הפה והלסתות לבין האורתודנט המטפל. כעזר לתכנון, מושווים נתונים שהתקבלו בצילומי רנטגן של הגולגולת באוכלוסיות שונות עם הנתונים הקליניים של המטופל. קיימות כיום תוכנות מחשב, המאפשרות לבצע ניבוי של צורת הפנים הסופית בהתאם לסוג הניתוח.

המומים הדנטופציאליים עשויים לבוא לידי ביטוי באופנים הבאים:

• לסת תחתונה בולטת ביחס לעליונה (Mandibular Prognathism):

המקור למצב זה יכול להיות לסת תחתונה גדולה באופן אבסולוטי ומלסת עליונה תקינה; לסת תחתונה תקינה ולסת עליונה מוקטנת, או שילוב של שני המצבים.

• לסת תחתונה מוקטנת ביחס ללסת העליונה (Mandibular Retrognathism):

מום זה יכול להתבטא בדרגות חומרה שונות, עד להיצרות קשה של נתיב האוויר וקושי בנשימה ו/או הפסקות נשימה בשינה (Obstructive Sleep apnea).

• הגדלה של המימד התחתון של הפנים:

כיוון גדילה לקוי של עצם הלסת התחתונה (הקומפלקס המקסילומנדיבולרי), הגורם להארכה ניכרת של השליש התחתון של הפנים וליצירה של פנים קמורות, ומהווה מום אסתטי קשה. מאפיין נוסף בליקוי זה הינו ה-"Gummy Smile" - הארכה ניכרת של הלסת העליונה, עם מופע בולט מאוד של החניכיים.

• אסימטריות של הפנים:

עלול להיווצר כתוצאה מטראומה לאחד מפרקי הלסת ומחבלות בסנטר, הנפוצות בעיקר בקרב פעוטות. אחד הסיבוכים הם שברים במפרק הלסת, העשויים להיות חד-צדדיים או דו-צדדיים. כתוצאה מכך, תיתכן פגיעה במרכז הגדילה המצוי במפרק הלסת-(TMJ), ועלולה להיגרם גדילה לא מאוזנת היוצרת אסימטריה של הלסת התחתונה. פגיעה זו עלולה ליצור הטיה של מישור הסגר ואסימטריה משנית של הלסת העליונה.

• מחלות ראומטולוגיות:

עלולות לפגוע במפרקי ה-TMJ וליצור עיוות ניכר של עצמות הפנים. קשתות השיניים נפגעות באופן משני, כאשר התוצאה היא צפיפות שיניים והטיה שלהן, בדרך-כלל בכיוון ההפוך לכיוון הגדילה הפתולוגית, בניסיון "לפצות" ולהקטין את מימדי העיוות.

• Condylar Hyperplasia:

מום התפתחותי פרוגרסיבי, היוצר אסימטריה קשה של הלסת התחתונה, עם פגיעה משנית בלסת העליונה. עיוות זה נוצר עקב גדילה ביתר של אחד ממרכזי הגדילה במפרק ה-TMJ. ממצא זה מתאפיין בקליטה ביתר במיפוי עצמות, במפרק הפגוע.

סוגי הניתוחים הקיימים הם רבים ומגוונים, ותלויים בסוג העיוות בו רוצים לטפל. עם זאת, קיימים שני סוגי ניתוחים עיקריים המצויים בשימוש כיום.

• Le-Fort - ניתוח בלסת העליונה:

ניתוח המבוסס על חתך אינטרה-אורלי בפרוזדור הפה; ניסור ושבירה של הלסת העליונה בערך בגובה בסיס האף; ניוד שלה; הבאתה לעמדה המתוכננת וקיבועה חזרה לגולגולת בעזרת פלטות וברגים מטיטניום. ניתוח זה מאפשר לקצר את הלסת העליונה לפי הצורך, ולפתור בעיות וורטיקאליות של שליש פנים אמצעי מאורך. כמו-כן, ניתן להזיז את הלסת העליונה לעמדה קדמית יותר.

• 2Bilateral Sagittal Split Osteotomy:

ניתוח מנדיבולרי המבוצע מתוך חלל הפה, ומבוסס על ניסור הלסת התחתונה באופן היוצר מעין "מגירה", עליה ניתן להחליק את שני חלקי העצם ולהזיז אותה קדימה או אחורה, בהתאם לצורך. חלקי העצם מקובעים בעזרת פלטות וברגים, או ברגים בלבד, כך שניתן לפתוח את הפה ולהחזיר את המתרפא לתפקוד תקין. ניתוח זה מאפשר לתקן מומים מסוג Mandibular Prognathism, על-ידי קיצור הלסת התחתונה, ומומים מסוג Mandibular Retrognathism, על-ידי הארכת הלסת התחתונה. גרסה נוספת של ניתוח זה, היא Intra Oral Vertical Ramus Osteotomy - ניתוח בלסת התחתונה, המיועד לתקן מומים מסוג Mandibular Prognathism. בניתוח זה ישנה סכנה מופחתת לפגיעה עצבית ב-Inferior Alveolar Nerve, המעצבב תחושתית את השפה התחתונה.

Surgically Assisted Rapid Palatal Expansion: ניתוח מקסילרי, בו שוברים את הלסת העליונה לשני חלקים, כאשר בעזרת מכשור אורתודונטי ייחודי המודבק לשיניים העליונות, ניתן להרחיב את הלסת העליונה, במקרים של לסת עליונה מוצרת. בגילאי העשרה ניתן לבצע זאת ללא ניתוח. לעיתים קרובות, ניתוח זה הינו חלק מהטיפול האורתודונטי המכין לקראת ניתוח אורתוגנטי, דו-לסתי, סופי. Genioplasty - ניתוח של הסנטר: את הסנטר ניתן לקצר, להאריך וכן לתקן בעיות של אסימטריה. ניתוח זה מבוצע מתוך חלל הפה, בשילוב עם ניתוח אורתוגנטי או כניתוח בודד, להסוואה של מומים שונים בקרב מטופלים שאינם מעוניינים לעבור ניתוח אורתוגנטי מלא. ניתוח זה כרוך בניסור של הסנטר וקיבועו מחדש בעזרת ברגים ופלטות. כל הניתוחים הללו מבוצעים בהרדמה כללית. לאחר הניתוח סובלים המנותחים מנפיחות רבה הפוחתת תוך חודש. בדרך-כלל, יש צורך לסגור את הפה בעזרת "מלתעות" לתקופה של בין 6-4 שבועות. לאחר פתיחת הפה, המנותח עובר פיזיותרפיה על-מנת לאפשר חזרה מהירה לתפקוד תקין של מערכת שרירי הלעיסה, כולל חזרה לפתיחת פה תקינה וכל מגוון התנועות של הלסת התחתונה. פיתוח שיטות קיבוע הושאלו מתחום האורתופדיה, תרמו לכך רבות להצלחת הטיפולים. טכניקות חדישות של קיבועים, מאפשרות למנותחים לפתוח את הפה באופן כמעט מיידי, דבר המקצר את תקופת ההחלמה מהניתוח. לאחר פתיחת הפה וחזרה לתפקוד, המטופלים ממשיכים בטיפול אורתודונטי משלים, לתקופה של מספר חודשים. בתקופה זו, האורתודונט מייצב ומאזן את הסגר הסופי.