מים רבים זרמו בנהר הוויסלה מאז נחרבה ורשה במלחמת העולם השנייה. העיר ש-85 אחוז משטחה נהרסו כליל במהלך המלחמה, שוקמה מחדש, לבלי הכר, מכספי האמריקנים ואונסק"ו, שהשקיעו בה הון עתק.
"כבר ראיתי בחיי הרבה ערים הרוסות, אבל מעולם לא חזיתי בהרס שכזה" - היו מילותיו של הגנרל האמריקני (לימים הנשיא) אייזנהאואר, מפקד בעלות הברית, בעת שביקר, לראשונה, בבירת-פולין בתום המלחמה.
בעשרות השנים שחלפו מאז, שוחזרה ורשה מחדש, לבלי הכר ממש. ומי שלא חזה בהריסותיה, להן לא נותר עוד זכר, פשוט יתקשה להאמין בתקומתה המופלאה. אולי יותר מכל ניכר פרויקט התקומה הגדול דווקא ברובע העתיק של העיר, שנוסדה במאה ה-13. ואכן, לתקומה הזאת, הנחשבת לפלא ארכיטקטוני, של ממש, אין, כדברי אייזנהאואר אח ורע בעולם.
הרובע העתיק והיפהפה, שנהר הוויסלה חוצה את שתי גדותיו, הוא כיום אתר-תיירות שוקק-חיים מאין כמוהו. ברחובותיו הישנים משוטטים, תדיר, תיירים מכל קצווי העולם, המבקשים לחזות בפלא הלא-יאומן הזה.
שכיות-חמדה
פאר מבניה של העיר העתיקה הוא הטירה המלכותית שלה, שהוקמה במאה ה-14. מלבד המבנה המרשים, שוחזרה מחדש גם תכולתו, על רהיטיה, בכספי אונסק"ו ומענקים נדיבים אחרים. בראשיתה שימשה הטירה, שאת קירותיה מפארות שכיות-חמדה אמנותיות, כמושב המלכים וכמבצר-הגנה, ועדיין ניצב בה עמוד המלך הפולני זיגמונט. ברבות הזמן הפכה הטירה למשכן הנשיא ולאחר מכן למושב הפרלמנט.
כיכר העיר העתיקה מתעוררת לחיים, מדי בוקר, עם מופעי-רחוב של פנטומימאים, שחקנים ונגנים. את עינינו צד במיוחד מי שהתחזה ל"מלאך המוות", עטוף כולו בגלימה שחורה ומאיימת. כסגולה נגד עין הרע הרהבנו, ברוב חוצפתנו, להצטלם עימו, מחובקים יחדיו, כאילו היה לנו אח ורע. למרבה הפלא היה השטן ממש חביב ולבבי, כשהחליט, באדיבותו, לפסוח עלינו ולא ליטול אותנו לעולם שכולו רע.
כמטחווי-קשת מן הכניסה לעיר העתיקה ממוקם ה"פאלאס קולטורה" - מבנה גבוה, שבראשו שעון וצריחים גבוהים ומחודדים. המבנה משמש כמרכז-תרבות והוא אחד מסמליה המובהקים של ורשה.
במרחק מה משם מצוי הפארק האנגלי, היפה שבמאות הפארקים של ורשה הטובלים בירוק. לצידו בית הקברות הישן ביותר באירופה, הגדוש במאות פסלים יקרי-ערך, שעוצבו בידי אמנים מפורסמים מהמאה ה-19.
מכמני תרבות
על גדות נהר הוויסלה ממוקמת האוניברסיטה של ורשה ומומלץ, במיוחד, לבקר דווקא בספריה שלה, ולא בשל אוצרותיה ואולמות הקריאה שלה, אלא בזכות המבנה יוצא הדופן, שחזיתו מצופה נחושת ירקרקה. במבט מדוקדק יותר ניתן להבחין שהאדריכלים הפולניים הטביעו על כתליו את כל מכמני תרבות העולם: נוסחאות מתמטיות, תווי-מוזיקה וכתבי-יד בשלל שפות, ובהם אפילו לוח ענק בעברית: "ואתה, בן-אדם, אל תירא מהם ומדבריהם".
ברחוב המסתעף משם נמצא בניין האופרה. גם מי שאינו דובר מלה פולנית - חייב להתארח בה. לא משנה מי המלחין או הזמרים; ההפקה תהיה תמיד מדהימה. ובמחיר של כרטיס בשורה האחרונה במשכן האופרה התל אביבי, ניתן כאן לשבת בשורה הראשונה.
אתר-חובה נוסף, אחת מיצירות הפאר של ורשה, הוא גן שופן. גם מי שאיננו חובב-טבע וארמונות, לא יעמוד בקסמיו: יערות, מעברי-מים, גשרונים וארמונות מוקפי-מים, שבהם משוטטים טווסים. פסל ענק של המלחין הלאומי ניצב בתוך בריכת-מים ומסביבו גן-ורדים מקסים. במרכזו פזורים ספסלים, ממש כמו באמפיתיאטרון פתוח, ומדי יום ראשון מתקיימים בו קונצרטים פתוחים לכל, מיצירות שופן כמובן.
גלידה טובה
שוק הטריבונות, שבאצטדיון העירוני, אינו משמש עוד למשחקי כדורגל. את הטריבונות הפכו ליריד ענק, שמרבית הסחורה בו באה ממקורות מפוקפקים והיא מזוייפת או גנובה: בגדים, כלי-בית, אביזרי-חשמל, דיסקים ושעוני-גוצ'י שמוצעים ב-20 שקל. לא יותר. בטריבונות התחתונות מנצחים על מלאכת המכירה הסוחרים הווייטנאמיים ואילו בעליונות שולטים האוקראינים. ובין לבין משוטטים להם, חופשי חופשי, הצוענים. להיזהר מהם כמו מאש.
ולא שכחנו את המדרחוב הציורי, נובוסוויאד, בעל סגנון הבנייה הויקטוריאני. במרבית שעות היום והערב הוא שוקק-חיים ומשוטטים בו בעיקר סטודנטים וצעירים עליזים, הפוקדים את הבוטיקים, את בתי הקפה ואת המסעדות, שבהן מוצעים מאכלי כל העולם. אתה יושב, להנאתך, באחת מהן ומתענג על קולינריה במיטבה. העיקר, לא לשכוח, לעת קינוח, את הגלידה הטעימה. כי זאת לדעת: ורשה, ובמיוחד המדרחוב שלה, מציעים לתיירים מגוון מרתק של הקפוא-הקפוא הזה, שאין לו אח ורע בעולם באיכותו. אפילו לא באיטליה, אם-האמהות של הגלידה!