בדרך כלל כאשר מפרסמים ארגוני השמאל הקיצוני - "בצלם", "שלומ עכשיו" ודומיהם - "מחקרים" ועתירות, המעשים זוכים להבלטה רבתי - חינם - באמצעי השידור "הממלכתיים", ודובר צה"ל ומפקדיו מזדרזים להגיב, להתנצל, לבדוק וכו'. בימים אלה אנו מציינים 3 שנים לפשע הגירוש והטרנספר של יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים, תוך רמיסת זכויות האזרח והקניין שלהם, אבל מכך מתעלמים אותם ארגונים הנושאים לשווא הן את שם השלום והן את לפיד זכויות האזרח, כאשר מדובר ביהודים.
לעומת זאת, אותם אמצעי שידור אפילו אינם מאפשרים תשדירי מחאה בתשלום אם תוכן המחאה בא לבטא את כאב אותו גירוש אכזרי, כאב הנמשך עד עצם היום הזה ויימשך עוד שנים רבות. אין פלא שתשעה באב הולך ומתקבע לא רק כיום זיכרון לחורבנם של שני בתי המקדש ולחורבנה של חירות ישראל בעת העתיקה, אלא גם לחורבן שגרמה ממשלת הטרנספר לאזרחיה לפני 3 שנים בדיוק, לקול מצהלות השמאל והתקשורת.
אבל, בנוסף על בצלם, אותו ארגון קיקיוני ומתוקשר, קיימת בישראל 2008 גם חבורה שמתדיינת ומתחרה בינה לבין עצמה על עור הדוב אולמרט שניצוד. מדובר בחבורת בצל"ם: ראשי התיבות של ברק, ציפי לבני, מופז. העובדה שהמושחת בראשי הממשלות בישראל עומד בפני סיום תפקידו אינה הופכת את המתהדרים באצטלת "מר ביטחון", או את המתיימרת להיות "גברת ניקיון", ליורשים ראויים. כל אחד מהם כבר הוכיח את אי-התאמתו לתפקיד הבכיר שאליו הוא חותר.
אהוד ברק הגיע לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון לקול מצהלות השמאל והתקשורת, הציע מעל ומעבר, הן לאסד והן לערפאת, היה מוכן שליהודים יהיה מותר להימצא בירושלים העתיקה רק ב"מעבה האדמה" בעוד שהר-הבית יוסגר לכובש הערפאתי, ולמרות זאת נענה במלחמת אוסלו שאסר עליו הטרוריסט שהובא ארצה על-ידי אדריכלי "המזרח התיכון החדש".
למרות עברו הצבאי המרשים, הוא כשל בניהול המלחמה, וכעבור חודשים ספורים נזרק מלשכתו בבושת פנים, אחרי כהונה שנמשכה פחות משנה וחצי כראש ממשלה. במהלך כהונתו הקצרצרה הספיק "מר ביטחון" להבריח את צה"ל מלבנון ולשדר לאויב כי דרכו - דרך הטרור - נכונה ומשתלמת. לקח הבריחה נלמד על-ידי האויב ונוצל על-ידי רשות הטרור הפלשתינית במלחמת אוסלו, על-ידי חיזבאללה במלחמה השנייה בלבנון, ועל-ידי החמאס במלחמה בלבנון השנייה, הלא היא עזה. כשישראל מגלה חולשה ובורחת, האויב מזנב וההרתעה נעלמת. ברק גם הספיק להניח לחייל צה"ל, מדחת יוסוף, לדמם למוות בקבר יוסף. מר ביטחון?
בלי להותיר חותם
ציפי לבני הגיעה לתפקיד שרת החוץ, אחרי שכיהנה תקופות קצרות ובלי להשאיר חותם ראוי לציון, בשורה של משרדים: שיתוף פעולה אזורי, חקלאות, קליטה, שיכון, משפטים. הדילוגים התכופים לא אפשרו לרכוש ניסיון. כשרת החוץ, הייתה שותפה בכירה לניהול הכושל - לא פחות מזה של ראש הממשלה ושר הביטחון - של המלחמה השנייה בלבנון, וגררה את הממשלה לקבל את החלטה 1701 האומללה, שפירות הבאושים שלה היו צפויים מראש. אבל, עד עצם היום הזה לבני ממשיכה לראות בהחלטה הישג.
בנוסף, פעלתנותה להקמת מדינה לאויב ולמתן אפשרות למאות אלפי פליטים ערביים להתיישב בלב ארץ ישראל הופכת אותה לבלתי ראויה לעמוד בראש ממשלת ישראל. חשוב להזכיר: מדובר באותה שרה שלקחה חלק פעיל בממשלת הטרנספר של שרון, שהפכה רבבת יהודים לפליטים בארצם. מרת ניקיון? ניקיון אינו מתבטא רק באי-לקיחת שלמונים.
רמטכ"ל הבריחה
שאול מופז, השלישי מבין חברי חבורת בצל"ם, כיהן כרמטכ"ל הבריחה מלבנון בשנת 2000, וכשר הביטחון נתן את הפקודה הבלתי חוקית בעליל לגרש אזרחים מבתיהם בארצם. בשני התפקידים הוא כשל בהכנת צה"ל למלחמה השנייה בלבנון. למעשה, במקום למלא את תפקידו כשר ביטחון הוא השבית את צה"ל מאימונים והפעיל אותו למשימה נפשעת שאינה כלולה בייעודו של צבא ההגנה לישראל. מופז, כמו ברק, גם הוא הניח לחייל צה"ל, מדחת יוסוף, לדמם למוות בקבר יוסף. מר ביטחון?
מן הסתם יהיו בשלב זה קוראים שלא יתייחסו לגופו של עניין אלא לגופו של נתניהו וישאלו לגבי ניסיונו. עם כל הביקורת על שגיאותיו בתקופת כהונתו, הוא עדיין גוליבר לעומת שלושת יריביו הנ"ל במרוץ לתפקיד ראש הממשלה הבא. לכך יש להוסיף את ניסיונו המוכח והמוצלח כשר חוץ וכשר אוצר. לגבי שלושת שרי בצל"ם, קשה להצביע על הצלחות מוכחות בתפקידיהם הממשלתיים.
ציפי לבני טוענת ל"ניקיונה". אהוד ברק טוען שלפני שנתיים, ראינו את המחיר ששולם בעבור חוסר הניסיון בצמרת. אבל, אוזלת ידו כשר ביטחון מלמדת על מחירה התופח של המלחמה הבאה, בדרום ובצפון. שלושת אנשי בצל"ם מתגאים בניסיונם. עוד ניסיון כזה ואבדנו! על הבוחר הישראלי לבחור: רק לא בצל"ם!