אם טעינו לחשוב כי ההנהגה הפוליטית שלנו היא נגע מקומי שאפשר לפתור על-ידי החלפת ההנהגה, באה המציאות הקשה וטפחה על פנינו: לא רק המערכת הפוליטית, לא רק מערכת המשפט, לא רק החינוך בישראל; כעת גם הרפואה בישראל שוקעת.
ישראל, שהייתה מן המדינות המובילות בעולם בתחום הרפואה ושמה יצא למרחוק, הפכה להיות מסוכנת לחלק מאזרחיה עקב טיפול רפואי כושל של חלק מרופאיה.
ניקוי האורוות המתבצע כעת בתחום הפוליטי הוא וודאי הכרחי, אך אינו מספיק. בכף רגלנו השמאלית אנו מצויים כבר בעולם השלישי, אשר בעבר סייענו לו לא מעט בתחומים רבים.
ישראל ויתרה על המצויינות, הסתפקה בבינוניות, והגלישה מטה הייתה רק שאלה של זמן. הדיבורים שאנו שומעים חדשות לבקרים על הסכנות מחוץ, הם כאין וכאפס לעומת המצפה לנו ממצב פנימי זה של פשיטת רגל מוחלטת בכל הנוגע לשמירת ערכי השכלה גבוהים, בכל תחום שהוא.
חוסר ההשקעה בכח אדם איכותי והיעדר כל פשרה לגבי דרישה למצוינות, הביאנו עד הלום. אם לא נחזור לימיה הראשונים של ישראל, בה לא וויתרנו על נורמות גבוהות בכל תחומי חיינו ולא התפשרנו על בינוניות - אובדננו הוא ודאי הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לנו