ב-1 באוגוסט חוסל ביריות הגנרל הסורי מחמד סלימאן, ככל הנראה, על חוף הים סמוך לעיר הסורית טרטוס. מאז מותו העלו עיתונאים ופרשנים שונים השערות לגבי זהות המתנקש וסיבת ההתנקשות. התשובה לשאלה זו טומנת בחובה משמעויות שונות, לעיתים מנוגדות, למשטר הסורי, לישראל ולגורמים אחרים באזור. כמו בכל חקירת רצח השאלה הבסיסית והחשובה ביותר הינה שאלת המניע. במילים פשוטות, מי יכול היה לרצות במותו של סלימאן ומדוע.
על-מנת לנסות לענות על שאלה זו יש לבדוק תחילה מי היה האיש ובמה עסק. מעבר לשכבת ההנהגה הבכירה, מרבית האישים הסורים המעורבים בפוליטיקה הפנימית, לא כל שכן בתחום הביטחוני והצבאי, נותרים לרוב בצל, ואינם זוכים לכיסוי תקשורתי כלשהו. למקורות השונים אשר מסרו מאז מותו פרטים אודות מחמד סלימאן אינטרסים ותחומי עניין שונים ובהתאם גם אופי הדיווחים. גורמי מודיעין מערביים מסרו כי היה מעורב בפרויקט הגרעין הסורי, גורמי ביון אמריקנים קשרו את סלימאן להעברות חומרי לחימה כימיים מעירק לסוריה בשנת 2003 ערב פלישת ארצות הברית למדינה; התקשורת הישראלית הצביעה על מעורבותו של סלימאן בהעברות נשק לחיזבאללה; מקורות לבנוניים מסרו כי סלימאן היה עד מפתח בפרשת חיסולו של ראש הממשלה המנוח רפיק אל-חרירי, ואילו גורמי אופוזיציה סוריים הסבירו, כי הגנרל הסורי היה אחד האישים הקרובים ביותר לנשיא אסד ושלח ידו הן בעניינים ביטחוניים והן בענייני המפלגה.
לפיכך, הסבירו גורמים אלה, מותו מצביע על "קלקולים" בצמרת הסורית. פרשנים שונים אף העלו את האפשרות הקונספירטיבית כי מדובר בחיסול אותו יזמו גורמי חיזבאללה כ"סגירת חשבון" על חיסול עמאד מע'ניה בדמשק בחודש פברואר השנה. לבסוף, לאחר חמישה ימי שתיקה רועמת, מסרו גורמים סוריים רשמיים דיווח לאקוני אופייני בו אישרו כי הגנרל הסורי אכן חוסל וכי מתקיימת חקירה למציאת האשמים.
נראה כי ניתן לאפיין שלושה תחומים מרכזיים בהם עסק סלימאן: הראשון, סוגיות סוריות פנימיות הקשורות לענייני משטר ומפלגה; השני, נושאים צבאיים רגישים; השלישי, נושאים שונים הקשורים ללבנון, במסגרת זו היה קשור, ככל הנראה, הן לחיזבאללה והן לגורמים אחרים בזירה הפוליטית הלבנונית. בכל אחד מתחומים אלה עשויים להימצא גורמים שונים בעלי מניעים מגוונים אשר היו רוצים לראות בהסתלקותו של סלימאן. המשמעות הנובעת מחיסול סלימאן על-ידי כל אחד מגורמים אלה שונה.
הזירה הסורית הפנימית נראית כמורכבת ביותר. העובדה, כי סלימאן הוגדר כאחד מהאישים הקרובים ביותר לאסד מעלה מספר גורמים העשויים להיות רלוונטיים לחיסולו. הראשון, אחד מאישי הצמרת הסורית, וזאת כחלק ממאבק כוחות בתוך צמרת המשטר.
תהליך התבססותו של בשאר אל-אסד בשלטון מאז שנת 2000 לוותה בהדחת אישים בכירים שונים, בהזזתם ממוקדי כוח ובהצבתם של אחרים - ממקורבי הנשיא - תחתיהם. הדוגמאות הבולטות ביותר בהקשר זה הן פרישתו של שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס בשנת 2004 ובריחתו הדרמטית של סגן הנשיא עבד אל-חלים חדאם שנה לאחר מכן לצרפת. זאת ועוד, לאחר חיסולו של עמאד מע'ניה בדמשק, אף התפרסמו דיווחים שונים בדבר מתיחות בין אאצף שוכת, ראש המודיעין הצבאי, לבין בשאר אל-אסד.
מוקד מתיחות אחר קיים, ככל הנראה, בין שוכת לבין אחיו של אסד, מאהר, המשמש כמפקד כוח העילית, משמר הרפובליקה. בהקשר זה, חיסול אחד ממקורביו של הנשיא עשוי לשמש כמסר מגורמי אופוזיציה מחוץ או מתוך המשטר עצמו. בשלב זה יהיה זה יומרני לנסות להסיק מכך לגבי יציבותו של המשטר הסורי בכלל. יחד עם זאת, ברור כי בהיבט הפנים סורי המשמעות הנובעת מחיסול סלימאן עבור המשטר בדמשק מדאיגה, שכן הפעולה מעלה את האפשרות כי במעגל הקרוב לנשיא פועלים גורמים אשר אינם נאמנים לו.
הדחות, "היעלמויות" או הגליות של אישים סורים בכירים בחודשים הקרובים בהחלט עשויים להיות קשורים להירצחו של סלימאן ולמאבקי כוח פנימיים בצמרת השלטון.
פרויקטים מיוחדים
באשר לתחום עיסוקו השני של סלימאן, נושאים צבאים ופרויקטים מיוחדים, נוכח המידע החסר בתחום זה קשה להצביע על מניע או גורם ספציפי שירצה בחיסולו. אם אכן היה סלימאן פעיל בתחום זה הרי שוודאי נחשף למידע טכנולוגי רגיש וודאי גם לסודות מדינה אחרים. אלה וגם אלה אינם סיבה מספקת לחיסול על-ידי גורמים פנימיים. למשטרו של אסד יש דרכים אחרות להרחיק אישים שונים ממוקדי כוח, חיסול אינו הדרך הנפוצה שבהן, אלא אם כן סלימאן התכוון בדרך כלשהי לנצל לרעה את הידע שצבר, למשל באמצעות עריקה למערב, כפי שעשה הגנרל האירני לשעבר עלי רזא עסכרי בשנת 2007. מבחינה זו עשוי החיסול לשמש מבחינת המשטר הסורי גם נקמה וגם מסר פנימי.
תחום שלישי בו היה מעורב מחמד סלימאן הוא, ככל הנראה, הזירה הלבנונית. לאורך השנים נכוו אישים רבים אשר היו מעורבים בקלחת הלבנונית, וסיימו את חייהם. יתכן כי הגנרל הסורי התוסף גם הוא לרשימה. מספר גורמים עשויים להיות רלוונטיים בהקשר זה. גורם ראשון - המשטר הסורי; אם אכן נכונים הדיווחים מלבנון כי סלימאן היה עד חשוב בסוגית חיסולו של ראש הממשלה רפיק אל-חרירי, וכי הוא אמור היה להיות מזומן לחקירה בנושא, הרי שלנשיא הסורי עצמו היה אינטרס בהעלמותו של סלימאן.
אפשרות זו איננה מנותקת מהמציאות, ודי אם נזכיר בהקשר זה את התאבדותו/חיסולו באוקטובר 2005 של ראזי כנעאן, שר הפנים הסורי אשר שימש במשך שנים כ"נציב" הסורי בלבנון.
גורם שני אשר עשוי היה לרצות במותו של מחמד סלימאן הינה ישראל - במידה ואכן נכונים הפרסומים כי היה מעורב בהעברות נשק - ובמיוחד נשק נגד מטוסים - לחיזבאללה (Sunday Times, 10.8.08). אפשרות זו בהחלט "קורצת" ועשויה לעורר את דמיונם של חובבי פרשיות הריגול והלחימה המודיעינית החשאית.
עם זאת, קשה לדעת אם סלימאן באמת היה משמעותי בכל הנוגע לקשר עם חיזבאללה. בה בעת, ברור כי שיתוף הפעולה בין סוריה לבין הארגון הינו הדוק ואיננו עומד על אדם זה או אחר. לכן גם העלמותו של סלימאן לא תפסיק שיתוף פעולה זה, אלא לכל היותר תשבש אותו זמנית. יתרה מזו, מנקודת המבט הישראלית יתכן כי הסיכון שטומנת בחובה פעולה מעין זו רב על התועלת, שכן לאחר תקיפת הכור בסוריה בספטמבר וחיסולו של עמאד מע'ניה בו מואשמת ישראל, עשויה ההתנקשות במקורבו של הנשיא הסורי להיות "הקש שישבור את גב הגמל", וידחוף את שתי המדינות לעבר הסלמה מסוכנת.
לבסוף, האפשרות כי סלימאן חוסל על-ידי גורם לבנוני פנימי, חיזבאללה או אחר, נראית קלושה. חיזבאללה קרוב מדי למשטר הסורי מכדי לסכן את קשריו בחיסול אישיות סורית בכירה. גורם לבנוני אחר היה עשוי אולי לרצות במותו של סלימאן, אך שיטת החיסול, ירי מכיוון הים והצורך במודיעין מדויק ואינטימי לביצוע פעולה מעין זו, מפחיתים את סבירותה של אפשרות זו. בהקשר זה, דווקא מכונית תופת או מטען צד היו עשויים להצביע על גורם לבנוני פנימי כאחראי לחיסול.
כך או כך, כפי שקורה פעמים רבות בפוליטיקה המזרח תיכונית, סביר כי מידע מוצק יותר על נסיבות החיסול והגורמים הקשורים אליו יופיע בדרך זו או אחרת בחודשים הקרובים. עד אז, יהיה אשר יהיה הגורם אשר אחראי למעשה, אין ספק שההתנקשות הזו מהווה מקור לדאגה בקרב המשטר הסורי והנשיא אסד עצמו.