האם עזה היא איום אסטרטגי על ישראל?

השקט היחסי השורר כעת בגבולה הדרומי של ישראל טוב, במיוחד לתושבי האזור שלא רוו נחת, בלשון המעטה, במשך שנים. העובדה ששבועות מספר ניתן לצאת מן הבתים ולנהל אורח חיים נורמלי הרבה יותר מאשר קודם, זהו הישג חשוב. גם בתקופת השקט מתנהלת מלחמת דיסאינפורמציה ולתוכה נזרקות סיסמאות שונות ומשונות. שני הצדדים, אך במיוחד חמאס, יודעים לעשות שימוש בתקשורת כדי להעביר מסרים שיש בהם כדי לדכדך את האוכלוסיה שמנגד ולהוציאה משיווי משקל. הפוליטיקאים הישראלים, במיוחד עתה, כאשר הזירה הפוליטית מתקרבת לנקודת הרתיחה, אינם מפספסים הזדמנויות כדי להפחיד עוד יותר ובכך להשיג עוד אלקטורט. המצער הוא שבמקום לעסוק במהות, עוסקים הקברניטים בפוליטיקה זולה. מי שזקוק לדוגמית בלבד, הרי יקרא בעיון את המסרים המועברים לציבור לגבי תקציב הביטחון. בידיעה ברורה שאין לאף אחד מן הציבור מושג ממשי באשר לצרכים של צה"ל ומערכת הביטחון, גם הצבא וגם שר הביטחון, כריטואל קבוע לפני כל תקציב, מתחילים לאיים על הסכנות הצפויות אם יקוצץ תקציב הביטחון. יתכן וזהו מהלך לגיטימי מבחינתם, אך יש חשיבות עליונה לבחון את האלטרנטיבות האחרות ולא להיות חותמת גומי. רבים הם אלה המנסים להפחיד אותנו שעזה מהווה איום אסטרטגי על ישראל. מבלי לבחון את הפוליטיקה שמאחורי האמירות הללו, יש לבחון בצורה עניינית אמירה זו. למרות כל הקסאמים והאיומים על טילים העלולים להגיע לטווח של 16 ק"מ או יותר, עזה אינה מהווה איום קיומי על ישראל. לא בקסאמים ולא בטילים ארוכי טווח תובס ישראל ותימחק מעל פני האדמה. מי שמעלה זאת על דעתו, מן הראוי שייבדק ומייד. לישראל ישנה יכולת צבאית להתגבר על האיום מעזה. לישראל חסרה היכולת המדינית ולא משום שאינה בנמצא אלא משום חדלות פעילותם של הקברניטים, אלה של היום ואלה שהיו בעבר. ישראל הרשמית חדלה מזמן להיות היוזמת של המהלכים וכל עשייתה היא תגובות שלופות מן המותן. אין מדיניות ברורה, אין יד מכוונת, אין מי שיחשוב לטווח הארוך. הכול מקריות. התוצאות אינן מאחרות לבוא. מי שרוצה לראות את המציאות האמיתית חייב להודות שהמהלכים המטופשים של ישראל איפשרו את השתלטות חמאס בעזה, בעזרת הממשל האמריקני של בוש שלא הצטיין, בלשון המעטה, ביתר חוכמה, לא בעזה ולא באזורים אחרים. תוכנית לעת הצורך כיום אין ירי מעזה אל עבר הישובים היהודיים, ונקווה שזה יימשך. הבעיה היא שישראל מביטה כל הזמן על מה שחמאס עושה ולא על מה שישראל חייבת להכין לעת הצורך. חשוב לדעת מה חמאס עושה, אך מלאכה זו אינה מספיקה. חייבת להיבנות תוכנית ברורה, מדינית וצבאית לעת הצורך, ואם תיכפה עלינו פעם נוספת מתקפת טילים, על ישראל להגיב במלוא העוצמה, ללא רתיעה וללא מורא על מה יגידו אחרים. אין צורך בכיבוש עזה כולה ואין צורך בשליטה ישראלית בה. הוצעה למנהיגים טיוטת תוכנית ששווה היה לבחון אותה ברצינות, אך התרבות הישראלית הכה מוכרת לנו, שוב ניצחה. אין חשיבות מי עונה לטלפון בשלוש בלילה או בשלוש בצהריים. חשוב מה משיבים לאלה המבקשים תשובות ברורות. היו בישראל מנהיגים שידעו בדיוק מה חייבים לעשות והיו כאלה שנתנו תשובות ללא שום תוחלת ממשית. עזה היא מטרד מעצבן למדי, אך היא אינה איום קיומי על ישראל. יחד עם זאת, התנהלות הקברניטים במשך שנים כלפי עזה מוכיחה עד כמה עזה עלולה לקבוע מי יהיה המנהיג בישראל. הציבור שבע מהבטחות שווא הן של הימין והן של השמאל. הציבור הישראלי רוצה את האמת, ויותר מכל, שקט. כדי להשיג זאת, שומה על המנהיגים להרגיע, לא לנסות ולעשות הון פוליטי על גבם של מסכנים, ומעל הכל, לומר את האמת. והאמת לגבי עזה ואפילו יהודה ושומרון היא שלמרות המצב הקשה, הסבל הנוראי של התושבים ופגיעה במורל של הישראלים כולם, לא נשקפת שום סכנה קיומית לישראל. הסכנה היותר גדולה היא חוסר מנהיגות בכל הקשת הפוליטית המסוגלת להתמודד עם האתגרים המדיניים והביטחוניים.