תודה ל-Nfc ותודה לעו"ד פנדריך ותודה לעו"ד דר אשר העלו את הנושא. אני אתייחס דווקא לפס"ד המפורט של השופטת פרוקצ'יה ואני מקווה שלא אחטוף תלונה במשטרה על העלבת עובד ציבור.
שופטי בית המשפט העליון ירשו ירושה גדולה ואמיתית מהנשיא הקודם ברק, הם ירשו חכמת חיים, הם ירשו פיילה ענקית של סמכויות, אשר בתקופתו נוהלו ויושמו באופן סביר אם לא למעלה מזה, אך כנראה שחוכמת חיים לא עוברת בירושה, וכאשר כאשר נוצר פער גדול בין הסמכויות הענקיות לבין החוכמה והניסיון ביישום אותן סמכויות ענק, נשברת המערכת, קורסת ומתמוטטת, כאשר היא לוקחת את כל המדינה איתה.
אב לילד עם מוגבלויות חשש שבעלי חנויות ניצלו את המוגבלות של בנו ונטלו ממנו בטענות שווא כספים באמצעות כרטיס האשראי שהיה ברשות הילד. בעקבות תלונות האב הוגש נגד אחד מבעלי החניות כתב אישום על קבלת דבר בתחבולה, זיוף והונאה בכרטיס אשראי - לא ברור מפסק הדין מה תוצאת ההליך הפלילי הזה, לפחות ברור כי מישהו במערכת אכיפת החוק מצא ראיות לכאורה ומצא יסוד נפשי די חזק ויציב - על-מנת להגיש כתב אישום נגד אחד מבעלי החנויות.
האב שהרגיש מאוד פגוע, הפגין מול החנויות, חילק כרוזים, ואז נוצרה קטטה שנויה במחלוקת, והגיעה משטרה. המפגין הובא לתחנה, על-פי עדותו, הוא נחקר בקשיחות, נכבל, ואף עדותו לטענתו לא נרשמה כפי שמסר אותה.
בסיום החקירה הורתה לו המשטרה שלא להתקרב לטווח של 50 מטר לחנות. האב המיוסר התלונן נגד השוטר במשטרה ובמח"ש.
באפריל 2002 שירת במילואים, ובא לבקר חבר הגר בסמוך לחנויות, ואז התלוננו בעלי החנויות שאיים עליהם בנשק. הוגש נגדו כתב אישום על איום בנשק, וב-2004 הוא זוכה, בית המשפט העדיף את הגרסא שלו על גרסת המתלוננים.
עקב התלונה וטרם נפסק הדין, שוחרר המתלונן ממילואים בגלל פניית המשטרה לגורמי צה"ל עם פירוט התלונה השקרית.
מאחר שהמשטרה לא טיפלה בשוטר אשר חקר את האב לראשונה, פתח האב בשביתת רעב מול תחנת המשטרה שבה משרת השוטר וכך כתב בשלט: "צריך לפטר את (שם השוטר המתלונן) בגלל שיתוף פעולה עם עבריינים כלפי אלה שהתלוננו נגדם. משטרה לא צריכה תפוחים רקובים".
וכאן קובע בית המשפט העליון, בפסק דינם פה אחד של השופטים פרוצ'יה ארבל וג'בראן, כי מדובר בהעלבת עובד ציבור - עבירה פלילית הנושאת ודאי עונש מאסר.
פסק הדין מאוד מאוד מקיף, מביא דוגמאות מכל העולם ומלואו, אך הוא מפקשש את עיקר העיקרים. אין ולא יכול להיות עלבון בדברי אמת, אפילו אין להם עניין לציבור, אין ולא יכול להיות בהם שום אלמנט של עלבון.
מי שנעלב מדברי אמת, יש להרחיקו ממילא מהשרות הציבורי, ודאי שאל לו להיעלב מאמירתם, נהפוך הוא, קיימת חובה להודות לאומרם על חשיפת האמת בפני הציבור, ובאמצעותם, תיקון דרכי הרשות, שיפור דרכי הרשות, ועקירת העשבים השוטים מן הרשות.
ומכאן שבסיסו של ההליך היה קודם לברר אם אמת בדברי האב, או יסוד של אמת בהם, ולאור החלטת בית המשפט, לפחות בעניין הנשק, רואים אנו כי מדובר בניסיון לסיכול ממוקד של אדם ישר ונחוש, ולכן ברור שאין כאן כל עלבון, נהפוך הוא, יש כאן פעולה חלוצית של אדם המנסה לנקות את מסדרונות השלטון, ממחלות שהשלטון לא מצליח להפטר מהן בעצמו.
הסתרת דברי אמת, העלמתם, ניסיון לטאטא אותם מתחת לשטיח הם העלבון, הם הם הסכנה הקיומית לאושיות השלטון, ואילו אמירות אמת (ואפילו רק אם יסודם באמת), של אב לילד מוגבל אשר על פניו לפי כל מה שנאמר בפסק הדין - נראה צודק ב-100% חייב היה לקבל את ברכת בית המשפט, את עידודו - ולא ההפך.
זהו מקרה מובהק שבמובהקים שבו נדרש מערער להגיש בג"צ על החלטה מסוכנת לדורות, הנוגדת בכל מרכיביה את זכויות היסוד שלנו, נגד שופטי בית המשפט העליון על-פי תקדים בג"צ 98/6654 הלפרין אפרים ואחרים נגד פקיד הבחירות לעיריית הרצליה ואחרים, בג"צ שלא כהרגלו, ובשל המחדלים לכאורה בכל הדיונים בשלום, במחוזי ובעליון, ייאלץ לדון באמיתות הדברים (חקירות ראשיות ונגדיות), מה שלא עשו הערכאות שלפניו (או לפחות לא עשו את זה נכון), וככל שהדברים אמת, ואפילו אם יש בהם רק יסוד אמת, יבטל הבג"צ את פסק דינו של בית המשפט העליון, כי כך ראוי שייעשה.
מומלץ להזעיק לשירות מילואים את כבוד השופט אהרן ברק, על-מנת שיישב בראש ההרכב. הייתי מצרף להרכב גם את השופט לינדנשטראוס, השופט במחוזי של התיק (מבקר המדינה דהיום) אשר ודאי יודע היום מה משמעות של ניסיון לסיכול ממוקד, ועד כמה מותר אז לנפגעים להביע את דעתם הנחרצת נגד הגורמים השלטוניים המסכלים לכאורה.
הייתי מציע לשופטים של בג"צ לצפות בסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול - טרם הם יושבים בדין. זוהי השפעה אידיאולוגית מותרת, לדעתי.
פסק הדין באמור לעיל: רע"פ 2660/05 אותו יש לעקר מעיקרו, אותו יש למחוק מההיסטוריה התקדימית שלנו. באמצעות הבג"צ ואולי גם כמה תפילות (התפילות אולי לא תעזורנה אך ודאי לא תזקנה)
ומכאן והלאה הצעת חוק של זהבה גלאון, יורי שטרן וח"כים אחרים לביטול הסעיף על פיו הורשע האב, ומכאן שפסק הדין ניתן אף בניגוד לרוחות המנשבות בכנסת: