לא קניתי את הספר "פרשנות תכליתית במשפט" אך עם זאת הספיקותי לעיין בחלקים בו.
בואו נתחיל מהשם הדו-תכליתי לדעתי של הספר:
- "פרשנות תכליתית במשפט" בתכלית א' – היא תכלית התכל'ס, פרשנות במשפט חייבת להיות מוצר מובן, מודרני, הדיר (רפטבילי) בתוך תקופת זמן נתונה, תכליתי וקל ליישום.
- ו"פרשנות תכליתית במשפט" בתכלית ב' – היא תכלית החקיקה, פרשנות החוק על-פי עקרונות התכלית (הייעוד) של החוק, ובייחוד לאור הדינאמיקה בחברה הנותנת בכל דור ודור, כלים שונים על-מנת להשיג אותה תכלית, ואותו ייעוד.
וכאן נצטט שתי שורות מאותו ספר:
"מטרת הפרשנות היא להגשים את המטרה אשר הטקסט המשפטי נועד להגשים"
ו-"התכלית האובייקטיבית צריכה לשקף את המחוקק הסביר, את מהותו של המוסד המשפטי המוסדר ואת ערכי היסוד של השיטה - כל אלה כפי מצבם בעת הפירוש"
ומהי תכליתו של סעיף 288 לחוק העונשין, לאורה אנו חייבים לפרש את הסעיף, ובלב שהפירוש לא יהיה נוגד את המילים של החוק?
התכלית של סעיף 288 לחוק העונשין הוא הגנה על עובדי הציבור, הגנה על הסקטור הציבורי, הגנה על אשיות השלטון - מפני מתקפות מילוליות הפוגעות בכבוד השלטון ופקידיו.
בעבר היו פקידי השלטון "פקידים פולנים" אשר בין אם קיבלו שוחד ובין אם לאו, בין אם מעלו בקופת הציבור ובין אם לאו, הייתה חובה לקוד להם קידה, לנשק את כפות רגליהם, וכך נעלמו להן אומות שלמות, אימפריות שלמות – כי גינוני הטקס גברו על כללי האמת והצדק, גרמו לרקב עצום באותם מנגנונים, אשר הושחתו כליל.
ובשנים האחרונות, עולה ומנצחת תורה חדשה, תורת השקיפות, תורת חופש הביטוי, ומאחר ומדובר בשינוי מאוד מאוד יסודי ומאוד תועלתי לחברה, ודאי שהדבר חייב, מחייב ויחייב, שהפרשנות של חוקים אשר הנוסח שלהם אינו ברור ומובהק יהיו "כפי מצבם בעת הפירוש" (ברק) ולא כמצבם בעת שנוצרו בימי שלוט הטורקים בארץ ישראל (סעיף 288 לחוק העונשין הוא מימי שלוט השולטן הטורקי בארץ ישראל, שרד את המנדט הבריטי ועדיין חי ונושם כאן למעלה מ-60 שנה מיותרות לחלוטין).
סעיף 288 אומר "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים"
השורש של החוק הוא השורש עלב, העליב, עלבון. אבן שושן מגדיר "עלבון" כפגיעה בכבוד, אך לאור הפרשנות המודרנית של העדפת חופש הביטוי, ולאור העובדה שהאמת והאור הם כיום ערך הרבה יותר חזק מה"פקידות הפולנית" הרי שראוי ודאי לפרש את החוק באופן הבא:
פקידי ציבור ישרים, הם פקידים עם כבוד, ובכבוד זה אסור לפגוע, אך פקידי ציבור עקומים, מושחתים, הם פקידים ללא כבוד, כך שהטחת האמת בפניהם ובעיקר ברשות הרבים, איננה פגיעה בכבודם, כי אין להם כבוד ולכן לא ניתן לפגוע במה שאין להם.
כל איזון אינטרסים המתבסס על עקרונות
"מטרת הפרשנות היא להגשים את המטרה אשר הטקסט המשפטי נועד להגשים"
ו-"התכלית האובייקטיבית צריכה לשקף את המחוקק הסביר, את מהותו של המוסד המשפטי המוסדר ואת ערכי היסוד של השיטה - כל אלה כפי מצבם בעת הפירוש"
יביא לכדי מסקנה, כי שובת רעב, פסיבי, אשר אינו מפריע לאיש, והנושא שלט אמת המוקיע פקיד ציבור על שחיתותו, מקדם את החברה, מקדם את הסקטור הציבורי וודאי שאינו מעליב איש.
ככה הולכת לה תהילת עולם, או שהשופטות פרוקצ'יה וארבל והשופט ג'ובראן מנסים לדחות את תורת ברק ולהמציא תורה חדשה, תורת סתימת הפיות והשלכת המפגינים לכלא, או שמעולם לא למדו את תורתו של ברק.
אם כך או כך, מצבנו עגום, מאוד מאוד עגום.
ונמתין לתגובת אהרן ברק - כאן ועכשיו!!!