המונח "אח גדול" או "אח בוגר" מעורר קשר אסוציאטיבי עם הדרכה, חסות, דוגמא ומופת, חינוך והכשרה, הכוונה והוראה של דרך חיים. לפני שלושים שנה ויותר הייתי אח בוגר בהתנדבות וניסיתי בכל כשרוני ובכל מאודי לעמוד במשימה חינוכית זו, במסגרת פעילותי למען הקהילה בחיפה.
והנה מגיעה למרקענו תוכנית זרה שהייתה לי לזרה, בה אח גדול רפה שכל וחדל חשיבה מוביל ומנחה צעירים מתבגרים ואחד מזדקן אל עולם חסר ערכים וגדוש בהבלים, תוך ניתוק ממעט הערכים שבעולמם האמיתי של המודרכים על-ידי האח הבוגר.
אין לי דבר נגד היופי החיצוני, אך דווקא שבתה את לבי בחורה יפה אשר עבדה כשומרת על מלכות יופי לעת בחירתן כדי לסייע במימון לימודיה האוניברסיטאיים, ואף שלא טיפחה את יופיה באותו מעמד וכמובן שלא טופלה בידיהם האמונות של מנתבי התחרות, ראה אותה אחד הבוחשים בקדרה ושאל אותה האם היא מועמדת.
ומה הייתה תגובתה?
פשוט כך:
"נראה לך?!"
כי - ממש לא. היופי יישאר במקומו ואף יטופח, אך לא בזכותו תתקדם בעיצוב עתידה. ממש לא. זה אומנם אפשרי, אך לא ראוי.
ובענייננו, לפי מה שניכר מצפייה חטופה - אפשר היה להבין כי האח הגדול מנחה את המשתתפים להציג בפני הצופים את מה שהחיות יודעות ותו לא - אכילה, שתייה ועוד כמה דברים.
ומה לא?
כל מה שבו מותר האדם: אינטלקט, מדעים, חשיבה, מוסר, ועוד כמה דברים.
כזה קטן נראה לי האח הגדול והנגררים אחריו, אפילו ביחס לתוכניות-אחיות שלו במרקע.