אתה מודה לאלוהים הטוב על שהגעת בשלום למחוז-חפצך מעבר לים, אבל מגלה, לחרדתך, כי בת-לווייתך נעלמה ואיננה. אתה מחפש אותה, נואשות, כמעט אחוז-טירוף, בטרמינל של שדה התעופה בארץ היעד, רואה רבות שכמותה, מסתובבות להן, בנחת, ובכל זאת היא לא זו שאתה מחפש אותה כל כך.
נא להכיר את הוד-מעלתה המזוודה. זו שאינך יכול בלעדיה בטיול הנכסף. על המסוע המתגלגל של הטרמינל מסתובבות להן, לאיטן, הלוך וחזור, כאלה שהן חדשות, עם פנים מתוחות, וכאלה שהן בלויות ומקומטות, קשיחות ועגלגלות, כאלה שמתנוססות עליהן אינספור מדבקות מארצות שונות, תגים ורצועות, ואחרות שהן חסרות-שם, אנונימיות, אפילו ללא רצועה, ועיניך תרות, ללא הרף, אחר זו שהיא שלך, זו שבה מצוי האוצר היקר לך מכל לחודש הקרוב של שהותך בחו"ל. ואתה שובר את הראש איך תסתדר בצינת הערב ללא הסוודר האפור, ואיך תשחה בבוקר בבריכת המלון ללא בגד הים.
כל הצרה הזאת נופלת עליך דווקא כשהחלטת, סוף סוף, לנוח מן העבודה המייגעת ומעול הבית ולמצוא זמן לקרוא את כל מה שהבאת עימך, עד שאט אט אתה נאלץ להשלים עם העובדה המרה שהמזוודה שלך פשוט הלכה לאיבוד. בעיניים כלות אתה, עדיין, מתבונן באותם מאושרים שלידך, שזכו להיפגש עם יקירתם, מושיטים לעברה ידיים צוהלות ומחבקות ונעלמים עימה כהרף עין. רק אתה, המסכן, נותרת מיותם.
סצנת האימים
עוד סיבוב. אולי עכשיו. ערימה חדשה ונוספת של מזוודות נפרקת ומסתובבת מולך וראשך כבר סחרחר עליך מן המבטים האינסופיים הנשלחים לעברן. אל מול אלה הרצות, בזו אחר זו, אתה כבר כמעט חוטף "בלק אאוט", ומרגע לרגע מתקשה עוד יותר להבחין בין כולן בזו שאמורה להיות שלך. וכשאתה מגלה, לבסוף, מזוודה ירוקה, זרוקה בצד, ממש כמו זו שלך, נדלק , לפתע, ניצוץ בעיניך הכבויות, אלא שכגודל הציפייה - גודל האכזבה. גם זו, מסתבר, נלקחת ממך באכזריות, כי היא פשוט לא שלך.
סצנת האימים הזו איננה יחידה מסוגה. משנה לשנה היא הופכת, יותר ויותר, למכת חברות התעופה. מזוודות רבות פשוט נעלמות בדרכן ואינם מגיעות אל היעד. ואתה, מוכה הגורל המר, מתחבט לרגע מה לעשות כדי לצאת מן הבוץ הנורא הזה, שמאיים להרוס את חופשתך. לאחר רגשות האשמה המקננים בך, של למה זה קרה דווקא לך, אתה מתחיל להתעשת ולתהות: מי בכלל יפצה אותך על האובדן ועל הנזק שנגרם לך? חברת התעופה, או אולי חברת הביטוח? ומה תעשה בינתיים עד שתסתדר?
רגע הפרידה
כך או אחרת, אתה מנסה, ראשית לכל, לשחזר, לרגע, את רגע הפרידה האחרון מן המזוודה היקרה שלך. שעות אחדות לפני אובדנה הגעת עימה אל שדה התעופה ונפרדת ממנה, סמוך ובטוח כי תפגשו שוב כעבור שעות אחדות. עברת את הבדיקה הביטחונית, את שלב ה"צ'ק אין", שבו גם הפקדת את מזוודתך, לאחר שקילתה, לדיילת התורנית בדלפק חברת התעופה שלך, ואף וידאת שהודבק תו מיוחד על ידית המזוודה, אשר חציו השני מצורף לכרטיס הטיסה שלך. זהו בדיוק הרגע שאתה רואה אותה בפעם האחרונה לפני הטיסה, כשהיא עוברת לה, בנחת, מבעד לתעלה, ושלט-מפקח קורא מעליה את הסימון שעל התו שלה. באמצעות זרוע אוטומטית היא נדחפת לתא מיוחד מבין עשרות תאים כאלה - כל תא לפי יעדו, ושם עוברת המזוודה, ללא עינך הבוחנת, בדיקה ביטחונית נוספת. בתום הבדיקות מועלות המזוודות למכולה, שבה מרוכז כל המטען לאותו יעד, והתכולה מועמסת לבטן המטוס וממריאה יחד אתך.
כל הבעיות מתחילות לצוץ כאשר המזוודה נשלחת לבדיקה ביטחונית נוספת. או אז היא תעלה רק על הטיסה הבאה, במקום על הטיסה שלך. יתכן גם שהתג נפל, או שנפלה טעות בשינוע, או שהמזוודה הועמסה למכולה הלא-נכונה, וכהנה וכהנה טעויות-אנוש, שכולן עלולות לגרום לאובדנה הזמני.
בטיסות שבהן יש החלפת מטוס, במעבר בין יעדים שונים, חשוב לזכור לבוא ולזהות את הכבודה ולעקוב אחר הקריאה המיוחדת ברמקול לבוא לזיהוי, אלא אם כן הוחלט, מראש, שהמזוודה אכן תגיע, ישירות, ליעדה הסופי.
איך למנוע
כדי למנוע תקלות אפשריות, חשוב, בכל מקרה, לסמן את המזוודה בכתב-יד קריא, לבדוק שאיננה קרועה, לוודא שהיא סגורה ונעולה היטב, וכן להדביק עליה תג מבחוץ, על הדפנות מבפנים ובמספר מקומות בולטים אפשריים, וגם לרשום על התג את השם, הכתובת והטלפון. כאת-זיהוי נוסף אני נוהג לעטר את המזוודה שלי בשרוך צבעוני מיוחד, בולט לעין. כך או אחרת: מזוודה לא-מזוהה תחשב לחשודה ומרב הסיכויים שהיא תעוכב.
והיה אם גילית, למרות הכל, שהמזוודה בכל זאת לא הגיעה אליך - גש מייד לדלפק חברת התעופה שבה טסת. או אז תתבקש למלא טופס-תביעה המפרט את תכולת המטען האבוד. כעזרה ראשונה תוכל לקבל ערכת-חרום, ובה מברשת-שיניים, כלי-גילוח וקרמים למיניהם. רק אם לא נמצאה המזוודה לאחר יממה, תוכל לקבל פיצוי מהחברה המובילה, לפי משקל המזוודה, כאשר מדובר על 20 דולר לקילו וכאשר משקלה מופיע על תג חברת התעופה שלך. הגישה, בכל מקרה, היא אישית וכל נוסע נמדד לפי צרכיו ומצבו. לחלופין תוכל גם לתבוע אובדן כבודה מחברת הביטוח שלך, אם ביטחת בה, טרם נסיעתך, את הכבודה, אלא שאז תצטרך להמתין עד שובך ארצה כדי לקבל את הפיצוי. ומה בינתיים? רק כאב ראש. בכל מקרה, כדאי לך להתפלל שהצרה הזו לא תיפול עליך, כמו על רבים אחרים, כי את הפיצוי המלא על האובדן ממילא לא תקבל לעולם.