מרגע פתיחתה ידעה "מל ומישל" הרבה רגעים של נחת ואף לא רגע אחד של שקט. בטרטוריה הקטנה והאינטימית, שברחוב בן-יהודה 155, יש, בסך-הכל, 42 מקומות-ישיבה, וכולם מאוכלסים, תדיר, על-ידי קהל-מעריציה הרבים. בשל העובדה שהביקוש לשולחן פנוי עולה תמיד על ההיצע, מומלץ להזמין מקום במסעדה לפחות ימים אחדים לפני מועד הארוחה המבוקש, מה גם ששעות הפתיחה שלה מוגבלות: בימים א'-ה' משבע בערב עד חצות ובימי ו' בצהריים בלבד: מ-12.00 עד 15.00.
"מל ומישל", טרטוריה איטלקית במיטבה, היא מסעדה לאניני-טעם. מנהלים אותה ביד רמה צמד השפים, ניר וימן ויוגב ירוס, שמאחוריהם רקורד עשיר של בישול במסעדות-יוקרה בארץ ומחוצה לה. היא נושאת, בגאווה, את שמותיהן של צמד-נשים מניו-זילנד, שהפצירו בניר, בעת ביקורו במדינתן, לפתוח שם מסעדה עם אוכל אורגני. ניר, הפטריוט הישראלי, שסירב באדיבות, מצא, בסופו של דבר, פשרה דיפלומטית: המסעדה נפתחה בישראל ונושאת את שמותיהן של השתיים.
את המסעדה היפהפיה עיצבה, בטוב-טעם, מאיה, זוגתו של ניר. הסגנון הדומיננטי הוא צרפתי, משלהי המאה ה-19, עם וילונות-תחרה נוסח סבתא; מדרגות פנימיות בסגנון הארט-נובו, שולחנות עם מפות צחורות וכסאות בעיצוב עתיק, צלחות חרסינה בסגנון הרטרו, ותמונות מניאטוריות כבדות, שמתנוססות לראווה על הקירות.
תענוגות החיך
באווירה הנוסטלגית הזאת, נוסח ימים עברו, מסבים הסועדים לארוחת הגורמה שלהם. לשולחן שלנו הוגשו אנטיפסטי למנות-פתיחה, שכללו צלוחית של שלושה ניוקי גדולים, א-לה רומנה, עשויים מסולת, על בסיס של ביצה, עם גבינת פרמזן, נימוחים בפה; גבעולי אספרגוס ירוקים וצרובים, עם ביצה עלומה, גורגונזולה ואיולי לימון; פרוסות פרושוטו דקיקות, כפי שרק איטלקי אמיתי יודע להכין אותן, ולחם הבית - פריך וחמים.
עם בטן כמעט מלאה ניגשנו היישר לעיקריות, וכאן ציפתה לנו חגיגה של ממש. נתח בשר הסינטה, ביישון ביתי, היה מעדן של ממש, וכמוהו גם הטלייריני רגו, בשמן-זית טוסקני, עם עגבניות, זיתים, גבינת פעה ובזיליקום צעיר - מנה שהוזמנה על-ידי בת הזוג.
בשולחן הסמוך התענגו יושביו על מרק מיניסטרונה צמחוני, שהכיל שעועית לבנה, פסטה, בצל, שום, עשבי-תיבול, עגבניות במיצן ושלל ירקות נוספים; על לינגוויני בראגו-ברווז, ועל נקניקיות ביתיות מבשר-עגל, עם כרוב מאודה ומח-עצם. הזאטוטים שבחבורה ליקקו שפתיים מפסטה, עשוייה חיטה מלאה ואורגנית - מנה בריאה כיד המלך, שהלוואי כמוה על כל ילדי ישראל. בשולחן שמאחורינו הזמינו מנת ברווז-טבע, שהכילה חזה וכבד ביין-מוסקט מתקתק וגרעיני ערער, והיה גם אסקלופ של עוף אורגני בלימונית ושקדי-עגל. מצמוצי התאווה של הסועדים העידו על ההנאה הגדולה.
בין לבין הוגשו לנו, על חשבון הבית, שלושה אפריטיבים בכוסיות-קריסטל קטנות, של קמפרי-אשכוליות מעודן, ליקר-דומדמניות ואניס עם קינמון. וכדי לא להשתכר, חלילה, הוגש לנו אספרסו כפול ודומיננטי, מוקצף כדבעי, יחד עם הקינוח האיטלקי המסורתי: טירמיסו, טבול בליקר, שהוכן ביד אמן.
על הארוחה הזוגית שילמנו 330 שקל, כולל תשר למלצרית אדיבה ומנוסה, ששירתה אותנו ביד אמונה. ובסולם האיכות, מ-1 עד 10, יכולנו לזכות את "מל ומישל" רק במלוא הנקודות האפשריות.