מובילה את האכזבה הגדולה ביותר - נשיאת בית המשפט העליון הגב' דורית ביניש. לאורך כל השנה נלחמה כלביאה כנגד שר המשפטים פרופ' פרידמן, וכנגד כל הרפורמות שהוביל. הטענה העיקרית שלה הייתה - פרידמן רוצה לפגוע, להרוס, להוריד ממעמדו של בית המשפט העליון, אבל אני לא אתן שהרי: "העליון הוא מבצרי" ושופטיו אבירי השולחן העגול.
אבל רוב המתלהבים ממלחמתה של ביניש, ורוב המתנגדים לפרידמן שראו בו "פיגוע משפטי" במוסד בית המשפט העליון והיו אף שהרחיקו לפגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק.
רוב המתנגדים והתומכים בביניש לא השכילו לראות שהגב' נלחמת על כבודה האישי, מעמדה והאימפריה המשפטית, שהוריש לה הנשיא הקודם פרופ' ברק.
ביניש, כמו כל דיקטטור לא מוכן לוותר על סמכויות ושטח, גם כשהוא מרגיש שהוא לא צודק שהרי ויתור - מצביע על חולשה. האימפריאליזם השיפוטי מתקופת פרופ' ברק, התערבות גסה בכל תחומי החיים, בתחומים ש"לא שפיטים", כמו מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון, מוסר, דת - הובילו להתנגדות לעליון ולהורדת קרן שלטון החוק בעיני הציבור.
פרופ' פרידמן - על כל הרפורמות שלו לא המציא דבר. על רוב הרפורמות שלו דובר ונכתב מזמן, אך איש לפניו לא עשה מאמץ מרוכז לעשות משהו בנדון.
כפי שאמרתי וכתבתי בנושא זה, הבעיה של פרידמן הייתה לא בעקרונות של הרפורמות, שרובן נכונות וצודקות, אלא בניסיון להעבירן במקובץ במינון גבוה ובזמן קצר.
המעשה האחרון של ביניש התנגדות למינוי שופטים בעליון, שהיא כל הזמן ביקשה, דרשה, התחננה למען המערכת הקורסת, מעומס תיקים וחוסר שופטים - רק מצביעה על הנאמר לעיל. מלחמת אגו, כבוד, שטח ודיקטטורה שיפוטית.
הנימוק שאי אפשר למנות שופטים, בתקופת ממשלת מעבר, הוא כה חלש ושולי שזה מעלה הרהור נוגה - על שיקול הדעת השיפוטי והסמכות המוסרית משפטית שלהם לפרש חוקים וחוקי יסוד.
ממשלת מעבר היא ממשלה לכל דבר, עם כל הסמכויות כולל החלטות של חיים ומוות, של המדינה, אזרחיה ומוסדותיה, לרבות מלחמה שלום ומבצעים בארץ ומעבר לגבול.
שני פסקי הדין של בג"צ - עליהם הסתמכה ביניש ושופטים בעליון, כנגד אפשרות המינויים, הם בבחינת המלצה בלבד. עיקרם לא רצוי בזמן ממשלת מעבר, לבצע מינויים בעיקר פוליטיים, כדי להימנע ממחטפים ולא לבצע פעולות ממשלתיות כמו הסכם עם הפלשתינים שיש לגביו ויכוח עמוק בציבור.
מה לזה ולמינוי שופטים: הם כביכול מקצועיים, א-פוליטיים, ללא ספק - הנשיאה ביניש אכזבת השנה בתחום המשפט. לעומתה - הייתי בוחר בפרופ' פרידמן כאיש השנה במשפט. אדם שמנסה להעמיד את בית המשפט העליון במקומו הטבעי והראוי, המסגרת הפרדת הרשויות והסמכויות.