הספר הלבן של המנדט, או בגלגולו האחרון, תוכנית ההתכנסות, נשאר בתוקף. תוכנית ההתכנסות לא מתה, היא חיה ונושמת ומדי פעם, כמו שחפת כרונית, מתבטאת בשיעול מדמם. יש לה נטייה מגונה להתבטא בחגים, כי אין כמו תוכנית התכנסות להסביר לעם היהודי שהוא איננו עם חופשי בארצו, אלא שבוי. שבוי של המנדט, שבוי של הספר הלבן, שבוי של החונטה שהשתלטה על השלטון באורח "דמוקרטי", ושבוי בידי אינטרסים העויינים את הריבונות היהודית בארץ ישראל.
על-פי תוכנית החלוקה, אשר היוותה צילום מצב של הוראות הספר הלבן, עכו איננה חלק מן המדינה היהודית. גם לא נהריה, ומרבית הגליל המערבי. גם יפו איננה חלק מן המדינה היהודית, ביחד עם כפרי נחל עירון, באר-שבע וירושלים. היישוב היהודי שקיבל עליו את תוכנית החלוקה, דהיינו את הספר הלבן, קידש בפעולותיו את התוכנית, ובעצם התמונה הדמוגרפית של תוכנית החלוקה היא פחות או יותר תוכנית ההתכנסות כפי שממשלת ישראל התחייבה עליה בפני אילי ההון והתקשורת.
לא פלא אם כך שערביי עכו, ובראשם חבר הכנסת זקור, דורשים את קיום תוכנית החלוקה ככתבה וכלשונה. שתי מדינות לשני עמים שאחת מהן משלמת כופר נפש לשנייה תמורת זכותה להתקיים. מכיוון שהיהודים חורגים מדי פעם מן התוכנית, יש להענישם ולתקן את דרכיהם. הפוגרום הוא דרך יעילה ביותר להבריח יהודים, להוריד את ערך נכסיהם, ולדרוש במפגיע את דמי החסות המגיעים לערבי תמורת הסתפקות בפגיעות ברכוש ולא בנפש (ועדת אור בלע"ז).
משטרת המנדט, הכוללת כידוע שוטרים ערבים יודעת היטב שתוכנית העבודה שלה איננה כוללת הגנה על היהודים, אלא הגנה על המנדט, ולכן שוטרים ערבים מופקדים על הגנת היהודים, ושוטרים יהודים מופקדים על הגנת הערבים. דע עקא שהשוטרים הערבים אי אפשר לצפות מהם לפעול נגד בני עמם, בעוד היהודים אסור לדרוש מהם לפעול למען בני עמם. המגוחך מכולם הוא ראש העיר עכו שאומר "זה לא עניין של ערבים ויהודים!" - הוא צודק. זה עניין של המנדט, שתפקידו לאכוף את הספר הלבן, היא תוכנית ההתכנסות.
תוכנית ההתכנסות מן הגליל והנגב יוצאת לדרך, אם היום אם מחר ואם בעוד שנה. טוב יעשו יהודי עכו אם יבקשו כבר עכשיו להשתתף בתוכנית פינוי פיצוי, לפני שאוצר המדינה קורס תחת תביעות הג'יזיה של הערבים.