1. אביגדור ליברמן הגיב על מה שקרה בעכו בערך כך: אנחנו צריכים להבין שבעיית ערביי הקו הירוק חמורה מהבעיה הפלשתינית.
אין ספק שהבעיה הפלשתינית היא בעיה אסטרטגית, ואליבא דליברמן - קל וחומר זו של ערביי ישראל. נו, ליברמן, מה פעלת לטובת פתרון הבעיה הזו במהלך אותם 15 חודשים בהם כיהנת כ"שר לאיומים אסטרטגיים"? כנראה לא הרבה, מפני שהמשטרה טוענת שהפוגרום בעכו הפתיע אותה. זוכר שהלכת לבחירות עם 'מולדת' תחת דגל הטרנספר? שאח"כ הייתה לך תוכנית סדורה ל"קאנטונים"? איכשהו, התובנות שלך מעולם לא יורדות ל"שטח" אפילו כשאתה חבר ממשלה, כך שאי אפשר להגיד עליהן אפילו "חבל".
2. ראש ממשלה ישראלי ("אנליטי" אליבא דהארץ) טען ש"הטרור איננו מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל". מאחר שהיה לא רק "משלנו" אלא גם ג'ינג'י, לא שאל אותו אף עיתונאי האם יחזיק בדעתו גם אם יתברר שיש טרור בקרב ערביי הקו הירוק. האדם האחרון אותו פגש בארבע עיניים בביתו לפני שיצא לעצרת ממנה לא חזר, היה מרטין שלאף, שכבר אז היה שותפו של הטרוריסט ערפאת בקזינו ביריחו.
אולי משום שהיה "משלנו" לא חקר אף עיתונאי את הקשר בין העובדות דלעיל בכלל, ואיזה עניינים היו לו עם שלאף בפרט. איש לא דן בהשערה שאולי - רק אולי - הטענה הזו שימשה לו כסות לסובלנות כלפי הטרור של ערפאת מטעמים של אינטרסים משותפים איתו ועם שלאף ואולי בכסותו. בכל אופן אין כיום ויכוח על כך:
א) שקודמו, יצחק שמיר, לא נפגש עם שלאף.
ב) שהטרור הוא איום אסטרטגי.
ג) שברק חייב תשובות - גם למבקר המדינה - מדוע מסר את שדה הגז מול עזה לערפאת ללא תמורה, ללא שיתוף אחרים בהחלטה ובעיצומו של טרור.
ד) שלשלאף יש אינטרס בשדה הזה.
לתשומת לב מינהלת פסטיבל "הימין רצח את רבין" שיפציע בקרוב מהמילייה שסביב ברק, בין פוגרום אחד ביהודים למשנהו.