זמן שמחתנו
חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו" מה שלא נקרא כך לשום חג ומועד, והדבר מצריך בירור, למה? 1) רואים המשכיות מיוחדת בין יום הכיפורים לחג הסוכות, עובדה היא שבמוצאי כיפורים מצווה לתקוע יתד לסוכה. מהו הקשר? 2) חג הסוכות משופע במצוות, מצוות ישיבה בסוכה, ארבעת המינים - לולב, אתרוג, הדס וערבה, ניסוך המים (בזמן בית המקדש), עלייה לרגל, הקרבת הקורבנות (70 במספר - בזמן בית המקדש), שמחת בית השואבה ועוד. מהי מהות החג במצוות אלה? סוכה - נקראת "סוכת שלום" כנאמר בפסוק - "ופרוש עלינו סוכת שלומך...", על שום מה היא נקראת כך? שאלות רבות ומגוונות יכולנו לשאול, אך נגיע לעיקר, להבהרת העניין ולעומקם של דברים, על-מנת להפיק מהימים המיוחדים שלפנינו את המירב הנדרש!
ביאור א':
א)הזוהר הקדוש נותן לנו הבהרה של מהות היום ובשתי מילים - "צילא דמהימנותא" - בצל האמונה. ציטוט: נאמר ברעיא מהימנא (פרשת אמור קג:): על הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים": וכיוון דאיתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא (נראים יושבים בסוד, בצל האמונה) ולא דחילו כלל (אין להם כל פחד) דהא מקטרגא אתפרש מינייהו (שהמקטרגים הסתלקו מהם) וכל מאן דאיהו ברזא מהימנותא יתיב בסוכה (וכל מי שהוא בצל האמונה יושב בסוכה).
והביאור הוא: כי הסוכה היא משכנו של הבורא אשר ספוף כולו קדושה, מה שלא רואות עינינו הגשמיות החוצצות לראות את האור הענק הזה, אך גדולי ישראל וחכמי התלמוד והזוהר, ראו גם ראו זאת ובחוש. עד כדי כך, שישנם סיפורים רבים אודות גדולי ישראל, אשר הרגישו כי אינם ראויים להיכנס למקום קדוש שכזה - הסוכה.
כי אם בחודש אלול וראש השנה ויום הכיפורים היינו בבחינת עבודה של "סור מרע", הרי שבחג הסוכות העבודה היא בבחינת "עשה טוב". ולמה הדבר דומה? לאדם אשר נכנס לבית וכולו לכלוך, אז ראשית כל הוא מנקה את הבית ואחרי שיפוץ טוב וניקיון, מכניס שם ריהוט וכלים יקרים... כך הוא ברוחניות, כי אם היינו בימים של חשבון נפש וניקיון פנימי עמוק בימים הנוראים (אלול, ראש השנה ויום הכיפורים), הרי שחג הסוכות זהו חג לאחר הניקיון - חג שמלא ומשופע באור אלוקי על-מנת למלאות לנו מצברים לימי השנה כולה, וזאת במצוות החג - ישיבה בסוכה - בצל האמונה, להרגיש חיים רוחניים ולנשום זאת כל שעה מימי שבעת ימי החג, וארבעת המינים - המסמלים את ארבעת האיברים החשובים ביותר באדם - אתרוג כנגד הלב, לולב - כנגד השדרה, ההדס לעיניים, והערבה לפה. ומברכים אנו עליהם, לומר כי אנו ממשיכים בדרך אשר הבטחנו בימים הנוראים, וברגע השיא של כל תפילות השנה - בזמן הנעילה, כי כל איברינו יהיו בשביל לעשות בהם דברים חיוביים לכלל ולפרט.
כאשר יוצאים אנו מיום הכיפורים בהרגשה של היטהרות ומתחילים אנו ישר וללא הפוגה לעשות מצוות ולהסתופף בצל השכינה, על-מנת שנמשיך באותו כיוון של רגע השיא של תפילת הנעילה, ועל-מנת לקרב את האור העצום של הימים האלה בלבנו פנימה - לכן המצוות המרובות והמיוחדות של הסוכה ו-4 המינים יחד עם מצוות שמחת בית השואבה וכל מה שהיה בבית המקדש, כי אין אנו אגואיסטים הדואגים רק לעצמנו, כי אם רוצים אנו עולם טהור ולזכות לזכך את אומות העולם וממילא את העולם כולו יחד אתנו ("העם הנבחר" - עם ישראל מרגיש אחריות כלפי היקום כולו, ולא רק כלפי עצמו פנימה), ולכן מקריבים היו בבית המקדש 70 קורבנות בשבעת ימי החג, כנגד שבעים האומות. זה היופי של עם ישראל, אשר בעיתות של התעלות רוצה הוא להעלות אתו את העולם כולו, לטוהר וזיכוך...
"האור שבמעשים"
וביתר עומק: בעל (ספר) "החינוך" (מהספרים המרכזיים בהבנת תרי"ג המצוות), טבע את האימרה, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". זאת אומרת, לא יאמר האדם אם אינני מרגיש ומבין במאת האחוזים את מהות המצווה (כי לא למד וכדומה...) אז לא אקיימנה... כי חובת קיום המצווה קיימת, כי הבורא נתן וחייב אותנו במצוות התורה, תקיימנה בתמימות במצוות הבורא המצווה אותך, ובדרך גם תנסה להבינה וככל שניתן לעומקם. ואף אם לא תבין את מהות המצווה, אך עצם פעולת המצווה, היא פועלת את פעולתה, ואתה מסתופף בצל המצווה. וזה משפיע על פנימיות האדם, כי לב האדם נמשך אחרי הפעולות (החיצוניות). וזה הביאור בדברי חז"ל (פרקי אבות) "שכר מצווה - מצווה" - שעצם פעולת המצווה היא פועלת את פעולתה על האדם המקיים אותה, על נשמתו ועל העולם כולו... וזה המצווה גופא, התוצאה שבמעשה (ספר נפש החיים בשם הזוהר).
הרי לנו ביאור לקשר בין החגים, ולמהות המצוות...
ביאור ב':
המדרש מביא: רבי יהושוע בשם ר' לוי אמר: משל למלך שהיו חייבים לו בני המדינה ארנונה ומיסים, ואלה לא שילמו זה זמן רב. המלך החליט כי הוא חייב להגיע למדינה לגבות החוב. לרגל בוא שיירת המלך, יצאו לקראתו ראשי העיירה והחשובים שבה, המלך שמח לקראתם וקיבלם בסבר פנים יפות, לרגל קבלת הפנים המלבבת, אמר המלך: אני מוחל לכם שליש מהמסים. בהתקרב המלך עוד יותר יצאו לקראתו הבינוניים שבעיירה, אנשי עסקים ועסקנים למיניהם... שמח המלך לראותם ומחל להם עוד שליש מהחוב. בהיכנס המלך למדינה פנימה, יצאו לקראתו כל בני המדינה, אנשים נשים וטף... המלך ראה איזה קבלת פנים ערכו לו, ומחל להם את השליש האחרון של החוב... את החוב כולו.
והנמשל: כך כביכול הקב"ה ועם ישראל. בערב ראש השנה, אשר ראשי העם, המיוחדים שבהם אשר צמים לקראת היום הנורא יום הדין ומתקרבים לבורא, הקב"ה מוחל לעם ישראל שליש... בעשרת ימי תשובה שהוא בעיקר עבור הבינוניים - הקב"ה מכפר לנו עוד שליש מהחוב (מהעוונות...), עד שביום הכיפורים יוצאים כל הקהל ואף העבריינים שבהם אשר מתירים אנו אותם מאז נמחלים לנו כל העוונות.
הרי לנו ציור מוחשי הכיצד מגיע עם ישראל ביום הכיפורים, לדרגה של אחדות רוחנית כאיש אחד בלב אחד, שאף הרשעים שבהם המרוחקים כל כך מהאור האלוקי, ביום זה זוכים להיטהרות. ואיפה ההמשך לזה? - בחג הסוכות! בו יושבים אנו מתחת לאותה סוכה כל סוגי הבנים, חכם ורשע, וזה שאינו יודע בין ימינו לשמאלו... כולם מתחת לקורת גג אחת, בצילו של הקב"ה, ואוגדים אנו את ארבעת המינים המסמלים את ארבעת סוגי הבנים שבכל חברה. אתרוג - כנגד אדם אשר יפה הוא מבחוץ (ידע וחכמה) ויפה פנימה (במידות ומעשים טובים) - בדיוק כמו האתרוג שריחו טוב וגם טעמו. לולב - יש בו טעם, אך ללא ריח - משול הוא לזה שיש בו תורה אך לא מעשים ומידות. הדס - יש בו ריח ואין בו טעם - משול הוא לזה שיש בו מעשים אך לא תורה. ערבה - אין בו לא ריח ולא טעם - כנגד זה שאין בו לא תורה וחוכמה ולא מעשים טובים... אומר הקב"ה (כך בחז"ל): נאגוד את כולם יחד ויבואו אלה (החכם...) ויכפרו על אלה (הרשע...) - הרי לנו היופי של מצוות 4 המינים - המסמלים את האחווה והאחדות בין כל סוגי העם...
סוכה מכאן - וארבעת המינים מכאן - ושניהם יחד מסמלים את האחווה ואחדות. האם עדיין נשאל למה נקראת היא "סוכת שלום"? ולמה נקרא החג "זמן שמחתנו" מה שלא נקרא כך שום חג אחר? - כי אין לך שמחה גדולה משמחה היוצאת ממעמקי האחדות והאהבה הטהורה... שמחה אמיתית היא ולא מזויפת...
ההמשכיות של חג הסוכות לאחר יום הכיפורים היא בכך, כי אם היינו שם ברגע שיא וביום קדוש, הרי שכאן מוצאים אנו זאת בחיי המעשה והיום יום...
צא מדירת קבע...
חז"ל ביארו במסכת סוכה (דף ב.) את סיבת מצוות סוכה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ספר שמות) אמר הקב"ה: צא מדירת קבע ושב בדירת עראי".
ונקדים הקדמה קצרה לביאור הדברים. ראשית עלינו לברר, הרי סוכה היא משום מה שהיה לפני 3,300 שנה, אשר עם ישראל יצאו ממצרים, וענני הכבוד הקיפום ומארבע רוחות השמים היו מוקפים בשמירה מתמדת - בזכות ענני הכבוד. ולאור זאת יוצאים אנו מביתנו לסוכה להרגיש את אשר עברו אבותינו, ומוקפים אנו ב"צילא דמהימנותא" (צל האמונה - כלשון הזוהר) כפי שהיו אבותינו בכל מסעם במשך 40 שנה. מדוע עושים אנו סוכה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן - זמן יציאתנו ממצרים?
התשובה: כי אין חוכמה לצאת לסוכות כאשר כל העולם יוצא ל"נופש" בזמן האביב והקיץ, החוכמה היא לעשות זאת בסתיו - זמן שכל העולם חוזר ומסתופף בצל בבית... אז מצווים אנו לצאת מדירת הקבע לדירת העראי - הסוכה.
הכר את "עצמך"... "זולתך"
אחד השמות לחג הוא "חג האסיף" - על שם, מה שאוספים בתקופה זו את היבול...והיא שמחה גדולה למגדליה (אחד הביאורים למה נקרא החג "זמן שמחתנו")...ובכדי שלא יכנס בלב האדם הרגשה של גאווה ו"אגו" - ויחשוב ולו במחשבה הקלה והחלשה ביותר: בזכות עמלי "השגתי" את כל זאת... מצווה התורה לצאת לסוכה, שם תרגיש כמה העולם הוא זמני... שם תבין כמה אתה כל כולך נמצא כל חייך ב"צל האמונה" - תחת "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (ספר דברים), מה שיחזק ויזכיר לאדם להכיר קודם כל את מציאותו בראייה ובפרספקטיבה האמיתית, ולאחר מכן - את זולתו - כי אם יכיר האדם את ערכו האמיתי וללא שמץ של יוהרה ואגו, הרי שאז יראה הוא גם את חברו, ולא רק את עצמו.
זוהי משמעותו האמיתית של חג הסוכות, חג אשר מפיח הוא רוח חיים של שמחה ואושר אין סופי לאדם החי בהרגשה כזו של התעלות, של לקח נצחי והסתכלות אמיתית על החיים גם כאשר נצא מהסוכה... כי אומנם הם ניתנו למשך 7 ימים (נבאר בהמשך את עניין ספירות השבע), אך הם כמו הדגמה לשאר ימות השנה, אשר צריכים להיות לאדם לנגד עיניו וללקחים נצחיים ילוונו למשך השנה כולה. תחושה של זמניות בעולם הזה והסרת האגו מתוכנו על-מנת שנביט בזולת בראי אחר ובהסתכלות שווה לנו... וממילא תרבה האהבה והאחווה בתוכנו.
הרבי מבעאלז זצ"ל (הסבא של האדמו"ר מבעאלז היום) ביאר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" - הכיצד? האם אפשר לחייב במצווה את הלב שיאהב כל אחד מעם ישראל? וביאר כך: אחרי האותיות רעך באות האותיות שפל, ללמדך, כי מי שמסיר את האגו מתוכו ורואה הוא את זולתו אתו יחד שווה בשווה (בענווה ובשפלות), ממילא תרבה האהבה. וזה הביאור בפסוק: ואהבת! כיצד? התשובה היא - לרעך! - כאשר תשים לנגד עיניך את ה"רעך" (האותיות הסמוכות) של האותיות "רעך" (שזה שפל) = תראה את התוצאה המיוחלת - את ה"ואהבת".
אף באהבת איש ואישה, זה הכלל. הכיצד? כאשר מסירים את האגו, לא נתפסים בקטנות, מוותרים ובונים יחד מסלול של חיים וערכים מוסריים - על אדני היהדות, שם תהיה משני הצדדים האיש והאישה אהבה (13 בגימטריא) + אהבה (13 בגימטריא) = שם ה' (26).
וזה הביאור במאמר חז"ל, איש ואישה שזכו (שיש אהבה ביניהם. ואיך? שמסירים את כל המחיצות והמפריעים, אגו וכולי) - שכינה שרויה ביניהם". כי ה-י' של האיש וה-ה' של האישה - הרי שם י-ה - וזוהי הזכייה (שזכו) האמיתית - קיום הקשר לקשר ולבניין אמיתי.
התלמיד העשיר
מסופר על תלמיד ישיבה אשר ברבות הימים התחתן והקים בית, הלך לעסקים, הצליח ונהיה לאחד מעשירי תבל. ויהי היום ורבו (ראש הישיבה) הגיע לעירו באחת השבתות כאורח העיר. לאחר תפילת ליל שבת, ניגש האיש ורבו וקיבל את פניו, אך הרב ראה מיד כי הממון עלה לו לראש, וכי מתגאה הוא על חבריו... קרא לו להתלוות אליו. הכניסו בביתו והחל לדבר אתו. "הרואה אתה את המראה הזאת?" - שאל הרב את התלמיד הגביר... "כן", ענה התלמיד!
"ומה אתה רואה בו", שאל הרב?
"את עצמי!", השיב התלמיד העשיר.
הרב לקח אותו לצד השני לכיוון המרפסת והעמידו לפני זכוכית הדלת "ומה אתה רואה מכאן?"
"את העוברים והשבים", השיב התלמיד הגביר!
שאל הרב: "ומה ההבדל בין הזכוכית הקודמת (המראה) שראית בו רק את עצמך, לעומת זכוכית הדלת שאתה רואה דרכו גם אנשים רבים, את העוברים והשבים...???"
התלמיד נאלם דום, אין לו תשובה...!
ענה הרב: "כי שם (במראה) מאחורי הזכוכית יש כסף אז אתה רואה רק את עצמך! מה שאין כן בזכוכית הדלת שם אין כסף, ואתה רואה את כל העולם כולו..."
הנמשל והלקח ברור - הכסף הרים לו את האגו, שם ראה הוא רק את עצמו.
גדלותו של אדם
בדרך לקיום מצווה, אמר הגאון רבי ישראל סלנטאר זצ"ל, יכול האדם לעבור עבירות רבות, כי לעיתים שוכחים אנו את מהות המצווה, את נשמתה ולא רק את חיצוניותה. הסיפור שאביא להלן הוא דוגמא מיוחדת במינה, לאיש הנקרא "בן עלייה" - מהי מהות מצווה.
בספר סיפורי חסידים מסופר: על הקדוש רבי מיכל מזלאטשוב זצ"ל שהיו לו תפילין יקרים שנפלו לו בירושה מאביו הקדוש רבי יצחק הנודע בשם רבי איציקל דרוהוביטשיר. התפילין הללו היו יקרים לו מכל, ואף כאשר רצו חסידים ואנשי מעשה עשירים לקנותן ממנו בהון רב, לא אבה לשמוע להם, למרות שהיה איש עני וחי את חייו בדוחק גדול. אשתו הציקה לו מאוד והרבתה להפציר בו שימכור את התפילין לצורך פרנסתם וטענה שכדי להתפלל יש לו תפילין אחרות. אך הוא עמד על דעתו, התעקש, ולא מכרן.
והנה הגיע ערב סוכות ובזלאטשוב העיר לא היה אתרוג בנמצא (שלא כהיום שהכל בשפע, בימים ההם ממש היה קשה להשיג ולו אתרוג מהודר אחד). ניסו להשיג אתרוגים ממקומות שונים, אך ללא הצלחה. הגיע ערב החג ממש והנה הביא איש אחד אתרוג יפה ומהודר למכירה, אך דרש עבורו מחיר גבוה ביותר. רבי מיכל חשב והחליט הפעם למכור את התפילין היקרות שהיו לו מאביו, וקנה את האתרוג. ראתה אשתו את האתרוג והבינה שבוודאי היה מחירו רב מאוד והחלה לחקור ולדרוש מהיכן לקח את הכסף כדי לקנות את האתרוג. בתחילה התחמק הרב מלגלות לה, אך אחרי שהציקה לו הוכרח לספר לה שמכר את התפילין עבור האתרוג.
מששמעה זאת האישה, נתמלאה חימה עזה וכעס, התנפלה על בעלה בחירופים ובגידופים, הייתכן?! זעקה האישה, כמה פעמים הפצרתי בך למכור את התפילין בשביל צרכי הבית הכרחיים החסרים לנו, ולא הסכמת, ועכשיו בשביל האתרוג נטלת ומכרת?! לא נתקררה דעתה עד שמרוב כעסה נטלה את האתרוג שהיה מונח על השולחן, נשכה בשיניה את הפיטם של האתרוג והשליכתו לארץ.
רבי מיכל ראה את אשר עוללה לו אשתו, כעת אין לו אתרוג וגם תפילין לא יהיו לו, אולם אף הגה אחד של תלונה לא הוציא מפיו, ואף סימן של קפידא לא הראה. עמד הצדיק ובעיניים דומעות אמר: רבונו של עולם, אם נוח לך שייפסל אתרוגי, הריני מקבל זאת באהבה.
לאחר זמן התגלה לו אביו בחלום ואמר לו: המעשה האחרון - דהיינו אי ההקפדה, עשה רושם גדול בשמים, עוד יותר מהמעשה הראשון של קניית האתרוג בסכום רב!
הגאון רבי אליהו מווילנא חרט את האימרה: לא ניתנו המצוות אלא לצרף (כמו צורף שמנקה ומלטש את חומר הגלם שלו) בהם את הבריות. זאת אומרת, המטרה העליונה היא השינוי המהותי בתכונות ובמידות האדם, והמצוות משרתות את המטרה העליונה הזאת (ולכן, הגברים התחייבו ב-613 מצוות מה שאין כן הנשים, כי האישה מטבעה היא במהותה נוצרה טובה וללא יצרים כפי שנולד הגבר, ולכן הגבר מחוייב במצוות בכל רגע ורגע בכדי לשמור עליו לבל ילך אחרי שרירות לבבו כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", - מה שאין כן האישה אשר באופייה היא פחות יצרית, היא עדינה וביישנית, אינה מהירה לחטוא, והמצוות שלה לכן מעטות.
וזה אחד הביאורים בברכה של הגבר בברכות השחר "ברוך... שלא עשני אישה" - הכיצד? וכי מתנשאים אנו על קהל הנשים? הביאור כפי שאמרנו, אנו מודים להקב"ה שלא עשה אותנו כנשים ושקבלנו מצוות רבות והרבה מהן, על-מנת שנוכל להיות תמיד בצל התורה והרוח).
הסיפור שהבאנו הוא אחד מיני אלפים ורבבות של קדושי עליון אשר היו בגדר של סולמות מוצבים ארצה וראשם אשר היה מגיע השמיימה - כמלאכים ממש! ולמרות כאב גדול כל כך אשר לאחר מאמצים כה מרובים ובתשלום של הדבר הכי יקר לו השיג הוא אתרוג מהודר, ואז בא הניסיון, בדמות אשתו הרעה, והעמידה אותו בניסיון קשה, עד שאיבד הכל, ולמרות הכל לא כעס הצדיק...
סגולת הספרה "שבע"
לאורך מצוות רבות בתורה רואים אנו את הספרה שבע במרכז המצווה. נפרט מעט:
שבת - ביום השביעי.
חגים - סוכות - שבעה ימים
פסח - שבעה ימים
שבועות - אומנם יום אחד (בחול יומיים) אך נחגגת היא 7 ימים כמו שבעת ימי משתה לחתן ולכלה
ספירת העומר - שבע כפול שבע = 49
נידה - 7 ימים נקיים לטהרת האישה
בהיסטוריה - נפילת חומות יריחו - כאשר יהושוע בא לכבוש אותה - לאחר 7 הקפות ובמשך 7 ימים
שנת היובל - אחרי שבע שמיטות - 7 כפול 7 = 49 ובשנה החמישים שנת יובל
וכך עוד דוגמאות רבות אשר יסודן אחד - בכולן עומד המספר 7 במרכז העניין.
מהו ביאור ומשמעות המספר?
הרמב"ן (רבי משה בר נחמן, החי לפני כ-750 שנה ואחד מגדולי הראשונים) מבאר זאת בהרחבה ובדרך הקבלה והזוהר. לדבריו, הספרה שבע היא "הקדושה שבטבע" - זאת אומרת, אם הבורא ברא את העולם בששה ימים בא יום השבת - היום השביעי ומקדש אותו ונותן חיות לכלל ששת ימי השבוע, וכך בכל הנושאים והמצוות שהזכרנו.
רבי משה קורדובירו זצ"ל בספרו הקדוש "ראשית חכמה" (אחד מהמקובלים הענקיים שקמו לישראל, חי בתקופת האר"י הקדוש וחיבר חיבורים רבים ודרך תורת הנסתר) , הטעים והמשיל זאת למעגל אשר מסביבו ששת ימי השבוע ובמרכזו יום השבת - שהוא משפיע חיות לכל יום ויום מימי השבוע.
ולכן, אומרים אנו בברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו..." - שהפכנו בריאה מגושמת והעלינו אותה לדרגה של קדושה ורוחניות. כך זה בברכה על לחם, פירות ומזון, וכך הוא בעינינו. שבת - הריהו קדושה שבזמן - ומקדשת היא את כל ימי השבוע. וכך ימי החג שהן מקדשות ומרוממות את הימים והשבועות שמזמן לזמן - מחג לחג (ספר הכוזרי). נידה - קדושה שבגוף - טהרת הגוף והמשפחה - שתוליד בנים בקדושה וטהרה. וכך גם בשבעת ימי המשתה ושבע הברכות שעושים לחתן ולכלה - שלפי המבואר בספרי הסוד - שזהו מעין "חומה" לבניין של ממש ולשותפות על יסודות איתנים, כפי שלפני קבלת התורה צריכים הכנה, להיות ראויים וקבלת האור הגדול של התורה, ולכן צריך הזדככות של שבע פעמים, שבע על-מנת שיהיה חומה של ממש לקבלת התורה.
חג הסוכות משופע במספר שבע. "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני (שמחת תורה) שבתון. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלה-יכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג,מ"ט-נ). שבעת ימי החג, "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלה-יכם" (ויקרא כ"ג,מ"ב-מ"ג).
אורחינו בסוכה - שבעה אושפיזין.
ישיבה בסוכה
במשך כל שבעת ימי החג מצווה לסעוד ולישון בסוכה המציינת את הארעיות לעומת דירת קבע ומזכירה לנו את הסוכות שבני ישראל ישבו בהם במדבר לאחר שיצאו ממצרים.
"אושפיזין"
הזוהר הקדוש כותב ובהרחבה, כי פוקדים את הסוכה ה"אושפיזין" (אורחים) שהם שבעת אבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד - אורח אחד מדי יום.
ה"אושפיזין" מברכים את בעל הבית ומלמדים עליו זכות לפני "הושענא רבה" שהוא יום החתימה הסופית על גזר הדין (שנפסק ביום הכיפורים).
ארבעת המינים
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלה-יכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, ל'), נצטווינו לקחת אתרוג (פרי עץ הדר), לולב (כפות תמרים), שלושה הדסים (ענף עץ עבות) ושתי ערבות (ערבי נחל). שהם יחד שבע (הדס=3, ערבה=2, אתרוג=1, לולב=1 סה"כ 7).
בסוכה - מוקפים אנו משש קצוות (ארבע רוחות השמים - מזרח, מערב, צפון, דרום, למעלה ולמטה) ואנו מסתופפים בחלל הסוכה שהוא ה-7. בבית המקדש היו מקיפים את המזבח 7 פעמים.
אושפיזין
עדיין יש להבין מהו עניין האושפיזין, ודווקא בחג הסוכות? ונראה לי, שהביאור הוא שדווקא אבות אלה אשר כל חייהם עברו ניסיונות ובזה הגיעו לרום מעלתם, דווקא אלה אמורים לבוא אלינו בסוכה ולברך אותנו, משום שהם הגיעו להישגים שמימיים עקב כך שהתעלו מעל עצמם (טבעם) והשיגו מדרגות גבוהות ביותר ברוחניות, ואלה ראויים לבוא אלינו בסוכה שמסמלת התרוממות והתקדשות בחיינו - שכך נזכה בהמשך השנה להתרוממות ולהישגים של ממש ברוח...
כך היה אברהם אבינו אשר התנסה ב-10 ניסיונות קשים מאוד, יצחק ויעקב ומשה ואהרון יוסף ודוד. אברהם אבינו אשר נקרא אברם, הוסיף לו הקב"ה את האות ה' וקרא לו אברהם (חסד) - עקב כך שהתעלה מאוד לדרגות של רוחניות בעקבות הניסיונות, והרי השם מורה על מהות האדם ומה שהיה איננו כבר - הוא נקרא אברהם!
יצחק אבינו (גבורה) קיבל עליו באהבה את ניסיון העקידה, בו הוא ביטא את אמונתו וטהרתו כלפי הבורא. יעקב (תפארת) שכל חייו היו קשיים וניסיונות מרגע לידתו שעשו אחיו נשף בעורפו לא ראה רגע של נחת. משה רבנו (נצח) זכה להיות מנהיגם של ישראל וראש הנביאים, בעקבות לבו הרחמן שהיה נתון כלפי אחיו שעונו בפרך בידי המצרים - הבורא גמל לו שיהיה הוא הרחמן והחנון להיות המנהיג. אהרון (הוד)- שהיה אוהב שלום ורודף שלום עד שלאחר פטירתו לא היה בית שלא התאבל עליו, עבר ניסיונות במות בניו וקיבל הכל באהבה.
יוסף הצדיק (יסוד) - נקרא כך רק לאחר עמידתו האיתנה בניסיון שלכדה לו אשת פוטיפר, שניסתה להפילו ברשתה. ולאחר גבורתו העילאית וגם בעקבות הסבל שסבל סתם על לא עוול בכפו במשך 12 שנים בבית הסוהר על כך שאשת פוטיפר העלילה עליו (והריהו בגדר "נעלב ואינו עולב חזרה" - שדרגת אלה גבוהה ביותר כנאמר בתלמוד) - והוא קיבל הכל באהבה מאת ה' - התעלה וזכה לגדולה בעולם הזה ובעולם הנצח לדורי דורות, עד שדוד המלך כותב בתהילים "ויהי ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע". וכותב הזוהר הקדוש, כי האות ה' שנתווספה ליוסף אשר נקרא יהוסף, זה בעקבות עלייתו בדרגות האין סוף עקב גבורתו - מה שזיכה אותו להיקרא "צדיק".
וכבר כתבו בספרי הסוד שגימטריא של מילה - מי יעלה לנו השמיימה... שמי ששומר עליה בלי חטא זוכה להגיע להישגים גבוהים בגשמיות וברוחניות, וההסבר הוא: כי קשה לעמוד בפיתוי של חטא זה, ואין לך קשה כחטא העריות לניסיון האדם, והרי כלל יש בידינו "לפום צערא אגרא" - לפי גודל הצער, כן גודל השכר הגלום בו. לכן זכה יוסף למהפך דרמטי שכזה בעמידתו בחטא חמור זה, כי עמד בכך בגבורה וזכה לכל העולמות בעולם הזה ובבא. דוד המלך (מלכות) כל ימיו עבר ייסורים, רדיפות וניסיונות ולמרות הכל שקד על התורה ואף ניגן על מיתריו להודות לבורא, מה שהביא לבסוף ליצירה של ספר התהלים. ולכן זכה דוד המלך שדווקא שיריו תהיה להם משמעות עמוקה לדורי דורות לכל יחיד שקורא ומבקש בספר התהלים - היותו עומד בניסיונות מרים ביותר ועוד הוא שר שירה... - דווקא הוא ראוי לשכר הולם שכזה.
אלה זכו להיות אבות האומה - ומכנה משותף אחד לכולם - זכייה באור הרוחני בממדים ובדרגות הגבוהות ביותר, על שום כך שעמדו והתגברו ועמדו על עקרונותיהם בזמן שהתנסו.
אבות אלה מתארחים בסוכתנו ומדי יום ביומו מתארח אבא אחר לברך אותנו שנזכה לקבל את השפע הרוחני ושנחיה את חיינו במשך השנה כולה בקדושה בכל מצב וזמן כפי שהם שמרו על דרגתם הרוחנית בכל מצב וניסיון.