כלכלת אמת וכלכלת שקר

מי שרואה את הכלכלה כשדה קרב, ולא כמנגנון שנועד לווסת בתבונה חיים הגונים ומשגשגים בחברה אנושית, יכול להעלות בדעתו כי מי שמאמינים, כמוני, בסוציאל-דמוקרטיה "שמחים לאידם" של "העשירים", בגלל התמוטטות השווקים. זו האשמה דמיונית ("שלי יחימוביץ' צריכה להיות מרוצה") שטפל עלי שטרסלר, הנובעת מהיעדר מוחלט של הבנה מהי סוציאל-דמוקרטיה שפויה. איך אפשר לשמוח כאשר מעמד הביניים, שהוא חוט השידרה של כל חברה ושל כל כלכלה, רואה את חסכונותיו שאותם צבר בעמל רב מתפוגגים בתוך כלכלה פיקטיבית שיצרו נוכלי הבורסה? אחרי מלחמת העולם השניה, מתוך החורבות, וכפשרה הגונה בין הסטליניזם הבולשביקי ובין הקפיטליזם החזירי קמה בעולם המערבי מדינת הרווחה המודרנית. זו שגרסה כי ההון הוא מבורך, וכי יש לאפשר יצירתיות ותחרות, אבל על המדינה להוות גורם דמוקרטי מרסן ולאפשר לאזרחיה להתקיים בכבוד תוך ביטחון סוציאלי ותעסוקתי, ותוך זכאות אוניברסאלית למזון, קורת גג, חינוך, בריאות ומשפט צדק. האיזון בין המדינה כריבון ובין הכלכלה הפרטית, היה מרכיב בסיסי בכלכלה השפויה. איזון זה הופר בשנים האחרונות באופן בוטה ומופקר: המדינה, זו ששטרסלר בעקביות חובט בה והולם בה ומכריז עליה כ"שמנה" ו"לא יעילה" וקורא להפריטה ולהעביר את כולה אל בעלי ההון ("כי רק הם יודעים לנהל", כן, ראינו כמה טוב הם יודעים לנהל) - המדינה הלכה ונעלמה ורזתה ונחלשה לטובת התפרעות של הון ספקולטיבי, לקול מחיאות כפיים וקריאות עידוד של שטרסלר ודומיו. שנים הם קראו למדינה לעמוד בצד ולהפסיק להתערב ב"כוחות השוק". עכשיו, באופן מוזר, הם שלמים לפתע עם הנכונות של המדינות להתערב בכל הכוח באותו שוק ממש, ולשפוך עוד ועוד טריליוני דולארים שיכבו את המדורה הענקית שהבעירה כלכלה אלימה וחמדנית. כל העשירים טובים-המה ונערצים בעיני שטרסלר, ועלינו להיות אסירי תודה להם. זו גישה פרימיטיבית, והמינימום המתחייב הוא לעשות הבחנה בסיסית בין כלכלת אמת לכלכלת שקר, כפי שהיטיב להגדיר זאת מנכ"ל מוטורולה אלישע ינאי. אנשי כלכלת האמת, תעשיינים ועובדים כאחד, מקימים מפעלים ומייצרים בעזרת השכלתם ומיומנותם מוצרים אמיתיים. אנשי כלכלת השקר יצרו ”מוצרים פיננסיים", פיקטיביים ומלאים באוויר חם. כלכלה דמיונית ומסוכנת שאין קשר בינה ובין המציאות. הרבה חשבון נפש ובדיקה עצמית יש לסוגדים לכוחות השוק לעשות נוכח אליליהם שהכזיבו. אבל מתברר ששטרסלר היה הזריז מכולם ומצא שאני האשמה. אני מודה לו על הכבוד שהוא חולק לי, אבל זה מגוחך. מוטב שבמקום להכות על חזה של אחרים, שהתריעו מפני המתרחש, יכה על חזהו שלו ויבדוק ביושר את חלקו במה שהוא עצמו מכנה ”השוד הגדול ביותר בהיסטוריה".