מירי חמדי עושה כעת את השבועות האחרונים שלה בארץ. בעשרים השנים האחרונות היא חייתה בפסטורליה של הוואי: "הוואי בשבילי מסמלת את הנפש והשקט ואילו ישראל בעיניי היא הלב הפועם, רצוף התרגשות ותזזיתיות ועשייה וגם אגו". בימים האחרונים היא שוקלת האם להעתיק את מקום מגוריה לארץ. היא הגיעה לפה בין היתר כדי להיות אורחת בפסטיבל 'סגול' 'שהתקיים השבוע. מירי תעביר שם סדנא מיוחדת שתעניק כלים "מעשיים ופשוטים" כדבריה, למי שרוצה לצאת ממעגל "תקיפה ונסיגה".
אך יצירת הסדנא והרצון של מירי "לתת השראה לחיים" הם אך הינם קצהו של נתיב פתלתל בסיפור חייה רצוף המהמורות: מירי אומנם חייתה בפסטורליה של הוואי אך מסלול חייה היה רחוק מכך. מירי נולדה בישראל ובגיל שתים עשרה עקרה עם משפחתה לקליפורניה. בגיל הצבא היא החליטה לחזור כדי לשרת בצבא בתור מדריכה קרב מגע. אחרי הצבא עשתה את הטיול הגדול סביב העולם, חוותה מה שחוותה, והחליטה לקבוע את מקום משכנה בהוואי. כאן מתחיל הרומן שלה עם האי האקזוטי. שם היא גם הביאה לעולם את ילדה הראשון – נקואה שמו, שמשמעותו היא "כוח בשקט". בספר שהיא מתכוונת להוציא בקרוב היא מתארת שרשרת של משברים וטרגדיות שפוקדים אותה באי המלבב: "אחותי, שהייתה לי איתה מערכת יחסית טעונה ומורכבת, מתה ממחלת הסרטן". מירי מספרת שהיה לה קשר מיוחד עם בעלה של אחותה: "כבר בימי גסיסתה אחותי ידעה שאנחנו נהיה ביחד והיא לא רצתה שזה יקרה", אך מה לעשות, לחיים חוקים משלהם ולאחר מותה בייסורים של אחותה, מירי התחילה לחיות לצידו של בעלה: "חייתי עם בעלה וזה גרם לי ללחצים פנימיים וקשיים שהובילו למחלה קשה בכבד". אך בכך לא תמו הצרות והמוות המשיך לרדוף את מירי: "לא עבר זמן וגם אביו של ילדי נפטר ושנה לאחר מכן נפתר גם אבי שהתגלה אצלו סרטן במעי. "אני זוכרת שלקחתי אותו למרפא בעל כוחות בברזיל. הוא הצליח להחזיק כך שנה יותר מאשר התחזיות של הרופאים, אך המחלה בסופו של דבר הכריעה אותו".
מירי, למודת הכאב והצער, הרגישה שסוגרים עליה מכל עבר, "פשוט זעקתי לעזרה כי כבר לא יכולתי יותר". ואכן העזרה הגיעה מכיוונו של מטפל מהוואי בשם אריק סיגמונד מפתח שיטת Transactional Analysis. השיטה מבוססת על הבנת תהליכי מחשבה שיוצרים פחד וכאב, והניסיון לשלוט בהם באמצעות כלים פשוטים. "הכלי הראשון זה בעצם תרגול של כתיבה בת עשר דקות בבוקר, שבה אתה כותב את כל הדברים השליליים שמתרוצצים לך בראש באופן חיובי. לא לשנות את המציאות, אלא ללמד את המוח שלך לשנות מחשבה שלילית לחיובית". הכלי השני שמירי מלמדת נקרא 'חמשת השלבים לעצירת התעללות': "הראשון הוא להרגיש את אי הנוחות בגוף שלנו. לקחת נשימה לעבר האזור הרגיש – אצלי למשל זה באזור הבטן התחתונה. השלב הבא הוא לדעת שאנו כרגע בצומת הכרעה ועליי מוטלת הבחירה האם אני לוקח זאת לכיוון של הליכה עם ההתנהגות השלילית, או שאני בוחר במשהו אחר. השלב הבא הוא בעצם לממש את הבחירה הטובה שבחרתי בדמות שיחה טובה, או ללכת למקום שבו אני מרגיש יותר רגוע".
מה הדבר שהכי מטריד אותך עכשיו ?
מירי: "הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו זה איך להיות אימא טובה מבלי לצלק את הבן שלי וכן, קורה לי לא אחת שאני עוצרת את עצמי ומבצעת תוך כדי הפעולה את חמשת השלבים הללו. אז אני שואלת את הבן שלי בן השמונה מהם הרגשות האמיתיים שלו, כי הרבה פעמים הוא מנסה לבטא משהו אבל יוצא משהו אחר לחלוטין. אם אני לא שואלת אותו מיד מהר הוא מרגיש באותו הרגע, אנחנו נגרר לחילופי צעקות".
עוד כלי שמציעה מירי לטיפול מהיר בבעיות הוא הגדה נכונה שלהם: "אני נותנת למטופלים שלי לכתוב מהי הבעיה שלהם כי הרבה פעמים אנו לא מודעים כלל לבעיה שלנו. בהרבה מן המקרים בעיה שאנו מצהירים עליה רק מסתירה בעיה אחרת שהיא יותר עמוקה. לאחר מכן אני שואלת עד כמה הבעיה רצינית ודחופה וסולם העדיפויות שלנו. חייבים לעשות היררכיה של בעיות כי אי אפשר לטפל בכולן בבת אחת, אנו פשוט נקרוס. השלב הבא הוא איך בעצם אני מתכוון לפתור אותה, וחשוב שזה לא יקרה באמצעות דברים שכבר ניסיתי בעבר. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות הוא לפתור את הבעיה".
מירי פיתחה שאלון שמנסה לתת מפה של דפוסי ההתנהגות של האדם: "אני מנסה לברר מהם דפוסי ההתנהגות הטבעיים של האדם ומה מהם נדבק בו במהלך החיים. כי ברגע שאתה מודע למקור של דפוסי ההתנהגות שלך אתה יכול לתפוס את עצמך ברגע המעשה עצמו ולעשות את חמשת השלבים שאני מלמדת".
אז מהו בעצם אותו מעגל של 'תקיפה ונסיגה' שאת כה מרבה לתאר?
מירי: "כל בעיה, רגש או דאגה שיש לנו, מפעיל אצלנו מנגנון פרימיטיבי שעזר לנו להתמודד עם מצבים של הישרדות בימים שבהם התהלכנו בג'ונגלים וביערות. המנגנון הזה מפריש אצלנו הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין שעוזר לנו לשמור על רמת מתח גבוהה. במשך הזמן אני רואה אנשים שכבר התמכרו למצבים הללו, ויש כאלו כדי להתגבר על המצבים הללו מוצאים עצמם מכורים לסיגריות או סמים או אלכוהול, אבל זאת כמובן רק בריחה מהמצב".
מירי מדמה את חיינו להתקדמות שלב אחר שלב "כמו הדמויות שישנן על עמודי הטוטם אצל האינדיאנים, עד לנשר הגדול שמתנוסס בראש העמוד". מירי, שהמוות במשך שנים נשף בעורפה, משמש לה היום כלי לצמיחה: "יש אנשים שמפחדים מהמוות, אבל אני חושבת שהם מפחדים מהחיים. היום אני יודעת שלא משנה איזה טראומות ומשברים עברנו - אלו הם כלים לצמיחה".