בכדי להקטין את הנזקים הצפויים דרושה פעולה של הגדלת הביקושים במשק, הן של הממשלה והן של האזרחים. מוסכם על כל הכלכלנים כי הגדלת הוצאות הממשלה רצוי שתעשה בתשתיות. הזרמה, נניח, של כעשרה מיליארד שקלים, יחד עם ההוצאה למימון הבחירות, עשויה להיות חלק מהפתרון.
עם-זאת יש לפעול להגדלת הביקוש של משקי הבית, הגדלה כזאת, בודאי אצל המשתייכים לחמשת העשירונים הנמוכים, אפשר להשיג רק על-ידי הגדלת ההכנסה הפנויה שלהם.
בכדי להשיג זאת מומלץ לנקוט בפעולות הבאות:
- החלת מס הכנסה שלילי באופן מיידי.
- הפחתה של שיעורי המס לכלל האזרחים שהכנסתם אינה עולה על 10,000 שקלים לחודש. באופן כזה שההכנסה הפנויה תגדל בכ-10% לערך, שתוצא ברובה הגדול לרכישת מוצרים ושרותים.
- החזרת הקיצבאות ותשלומי ההעברה ששלל בנימין נתניהו ב-2002 מהאזרחים אבל תוך חיוב תשלומים אלה במס הכנסה וביטוח לאומי.
לתוכנית המוצעת יש בוודאי עלוית כספיות לא קטנות מעבר לגרעון בתקציב הממשלה שלדעתי יכול, לאור המיתון הצפוי, להגיע גם ל-3% מהתקציב.
את העלויות האלה אני מציע לממן באופן הבא:
- העלאת שיעורי המס על כל מי שהכנסתו עולה על כפליים מהשכר הממוצע במשק.
- העלאת שיעור המס שישלמו בעלי שליטה בחברות על דבידנד לשעור המס השולי של בעל השליטה.
- העלאת שווי השימוש ברכב המעביד,לכל סוגי הרכבים שהוצאותיהם אינן מוכרות לצורכי מס, לעלות הכלכלית המלאה.
- ביטול תקרת השכר לתשלום לביטוח לאומי.
- העלאת מס ערך מוסף לשעור של 25% על מוצרים כגון:
- מכוניות פרטיות שעלותן מעל 150000 שקלים.
- דירות מגורים שעלותן מעל 1.25 מיליון שקלים.
- החלת מס עזבון כפי שקיים ברוב, אם לא בכל מדינות אירופה. העלאות מיסים אלה על העשירונים העליונים הינן יותר ממוצדקות. במשך חמש או שש השנים האחרונות נהנו שכבות אלה מתוספות הולכות וגדלות להכנסתם הפנויה כתוצאה מהפחתות חוזרות ונשנות בשעורי המס החלים עליהם. הפחתות אלה ניתנו על בסיס האמונה, המוטעית אם לא השקרית, האם לעשירים יהיה טוב יותר ישתפר גם מצב העניים.
ברור שדבר זה לא קרה ונתוני העוני המתפרסמים מדי שנה מוכיחים זאת. אין לכן שום סיבה כלכלית, שלא לדבר על מוסרית, שלא להעלות את שעורי המס הנגבים מהעשירונים העליונים במשק.