אין זה סוד שיו"ר קדימה ציפי לבני לא הצליחה להרכיב את הממשלה שהיא כל כך השתוקקה לעמוד בראשה כיוון שש"ס החליטה שאין בכוונתה לחבור לממשלת לבני. אינני יודע בדיוק מה היה עומק האכזבה האישית של ציפי לבני, שכבר הגיעה ממש עד אל סף הנכסף, וחלומה התנפץ במחי החלטה רבנית, אבל ברור לי לחלוטין כי אמוציות האכזבה והעלבון של לבני היו קשות. עם-זאת לבני נהגה בהיגיון פוליטי מסויים כאשר החליטה להבהיר לציבור כי היא "אינה סחיטה" והודיעה שתחזיר את המנדט לנשיא פרס, החלטה שבדרך הטבע הובילה לבחירות.
עד כאן כל מעשיה של לבני היו בגדר מה שניתן לכנות בתואר "פוליטיקלי קורקט". אולם דווקא בשלב זה, אולי מכיוון שגבר עליה ייצרה לנקום בש"ס, שגתה ציפי לבני שגיאה פוליטית חמורה אשר להערכתי תמנע ממנה בעתיד את האפשרות להרכיב ממשלה, גם אם לאחר הבחירות תהיה קדימה המפלגה הגדולה ביותר.
עוד בטרם הפנים הציבור את העובדה שלבני כשלה בהרכבת הממשלה וכבר מיהרה יו"ר קדימה להתראיין בערוץ 9, הערוץ הייחודי לאוכלוסיה הרוסית בישראל, והבהירה כי עוד במושב הנוכחי של הכנסת ה-17 תביא לאישור המליאה את הצעת חוק ברית הזוגיות שהניח על שולחן הכנסת יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ח"כ מנחם בן-ששון מסיעתה. "אני" הבהירה לבני למאזיניה הרוסים "בעד פיתרון לבעיית מנועי החיתון".
למי שאינו מכיר את מכבסת המלים של הפוליטיקאים פירוש המונח "ברית הזוגיות" הינו בעצם "נישואים אזרחיים". הצעת החוק שבה מדובר מגדירה את ברית הזוגיות כך: "הסכם בין איש ואישה לחיות יחד כבני זוג ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, אך מבלי להינשא זה לזו לפי הדין הדתי". הרישום בתעודת הזהות, על-פי הצעת החוק, אמור להיות זהה בשני המסלולים, והמלה "נשוי" תבוטל. במקום המלה "נשוי" יהיה רשום "בן זוג או בת זוג".
הצעת חוק ברית הזוגיות הייתה אחד הנושאים המרכזיים במצע של מפלגת "ישראל ביתנו" שחבריה ביקשו לפתור את בעייתם של רבות מבני העלייה הרוסית שהיו מנועים מלהינשא על-פי חוקי ישראל כיוון שלא נחשבו ליהודים. רבים ממבקשי טובתם של מנועי חיתון אלה קיוו בכל מאודם שאכן הכנסת תאשר את החקיקה. אולם התקווה הזו נגוזה והוסרה מסדר יומה של מליאת הכנסת, כבר בפברואר 2008 כאשר 59 ח"כים הצביעו נגד ההצעה, שהובאה לאישור בקריאה טרומית, לעומת 20 בלבד שתמכו בה.
בין המתנגדים להצעה באותם ימים הייתה חברת כנסת אחת, ציפי לבני. מי שהתנגד נחרצות להצעה הייתה, איך לא, סיעת ש"ס. בויכוח הסוער וטעון האמוציות שהתנהל במליאה בין מגיש ההצעה ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) לבין שר הדתות יצחק כהן (ש"ס) קרא כהן לעברו של רותם: "של נעליך מעל רגליך כשאתה מביא לכנסת הצעת חוק כזו. זו בושה וחרפה. פה קיימת מדינה יהודית, אתה הורס את יסודותיה - חצוף ופופוליסט זול".
כל מי שמכיר את העולם החרדי - ש"ס, יהדות התורה, ואפילו המפד"ל - יודע היטב כי סוגיית הנשואים האזרחיים הינה בעיניהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור". מן הטעם הזה צריך להיות ברור גם לטירון פוליטי, כי מי שמציע להנהיג נשואים אזרחיים לעולם לא יזכה בתמיכת החרדים. ציפי לבני שוחה בעולם הפוליטי מזה כעשור ולכן קשה להבין מה הניע אותה להיכנס לעימות חזיתי עם ש"ס והגורמים החרדים האחרים, עימות שייזכר לה לדורי דורות, כל אימת שעל שולחנה של הציבוריות החרדית תעלה לדיון השאלה - האם יש מקום להצטרף לממשלה שציפי לבני תעמוד בראשה.
ההסבר היחיד לצעד ההצהרתי/חקיקתי המוזר של ציפי לבני הינו הרצון לנקום - מיידית, כאן ועכשיו - בראשי ש"ס שחילצו את טרפה הנחשק מבין שיניה, ויהיו התוצאות הפוליטיות אשר יהיו. משל למה הדבר דומה? למי שדוחף את אפו לעניינים לא לו למרות שהוא יודע היטב כי הנשיכה שתגיע לאחר ההתערבות המיותרת תגרום לקטימת החוטם.
זו איננה חכמה פוליטית. הטעם הטוב ביותר של הנקמה - נוהגים הבדואים לומר - הטעם הטעים ביותר לחיך, הינו כאשר מנת הנקמה מוגשת כתבשיל קר. לא בלהט היצרים. לבני החליטה מה שהחליטה בלהט יצריי נקם. תועלת לא תצמח לה מן הנקמה הזאת. אם האמוציות הן המניעות את ציפי לבני, עדיף שקדימה תבחר לעצמה יו"ר אחר, יותר לוגי ופחות אמוציונאלי, שאולי יצליח להביא אותה אל חוף המבטחים השלטוני.