בניגוד לרבים שגינו את שלושת המפלגות הגדולות שהעזו לנטוש את בירת הנצח כשנמנעו מהצבת מועמדים לראשות העיר, אני דווקא הרגשתי הקלה: ברוך שפטרנו מעונשם של אלה הרצים לראשות העיר, המחויבים תמיד לשולחיהם - עסקני מפלגתם, מאשר לציבור בוחריהם בעיר.
אשרי יתום אני, כך חשתי הפעם, משוחרר מהסחר מכר הפוליטי המחליא המרחף תמיד מעל המרוץ לראשות העיר.
הפעם (אולי מבלי שהתכוונו לכך, מהיסח הדעת או מחוסר מועמדים) השאירו אותנו המפלגות לגורלנו, חופשיים לבחור במועמד עצמאי, שאינו אסור בכבלי מפלגה כלשהי. ראש העיר הנבחר יוצא לדרך משוחרר מעולה של מפלגה, אינו חייב לשרת אינטרסים הזרים למצוקותיה של העיר, ויכול להתמסר כל כולו לטיפול בבירה, המשוועת לשדרוג בכל התחומים.
תהליך דומה של שחרור מעולן של מפלגות עבר על ערים נוספות בישראל, ויש לברך עליו. כי מה הקשר בין נושאים לאומיים הרי גורל כמו "שתי מדינות לשני עמים" או "יתנו יקבלו", לבין פינוי אשפה, הקמת מבני ציבור, פיתוח פארקים וכו'.
הגיעה השעה שבחקיקה יאסרו על המפלגות מעורבות בבחירות לרשויות המוניציפאליות, ובכך קיים סיכוי שיגדל גם שיעור התושבים שיטריחו את עצמם אל הקלפי.
ולכל המתמודדים העצמאיים שזכו באמון בוחריהם ומתיישבים בימים אלה על כס ראש העיר, יש לומר: יישר כוח, הצלחתכם היא הצלחתם של אלה שבחרו בכם.