כל מי שמתעניין ומבין בניווט (יבשתי-ימי-אווירי), יודע שקו האופק - הוא קו דמיוני, מתעתע, היוצר אשליה וטעות אופטית, וככל שאתה מתקרב יותר, כך הוא מתרחק. לכן, הצעתי לכל הפוליטיקאים, היועצים והמומחים המדברים גבוהה גבוהה, על אופק מדיני, ללמוד כללי ניווט בסיסיים, לשנות כיוון, ציפיות, הצהרות נבובות ולהתרכז בעובדות בשטח, בנתונים הפוליטיים ביטחוניים של אזורינו ואוייבינו, לחפש ולמצוא פתרון יצירתי שיהיה טוב ליהודים.
בכל שיח פוליטי מדיני ובמיוחד בתקופה של טרום בחירות, המושגים "אופק מדיני" - "הסדר מדיני", נשמעים חדשות לבקרים ותמיד דורשים מממשלת ישראל להיות היוזמים, היוצרים, הדוחפים והמציעים. והשאלה היא למה?
למה תמיד ממשלת ישראל או מפלגה פוליטית צריכה, בכל עת, ליזום ולחפש הסדר מדיני. המציאות הוכיחה שכל הניסיונות של ישראל למצוא פתרון סביר הגון, שייתן ביטחון לישראל בגבולות "בני הגנה", תוך קבלת ביטחונות ממשיים מהמדינות איתן נוהלו השיחות, לרבות התחייבויות וביטחונות בינלאומיים, עלו עד עתה בתוהו.
יתרה מכך, כל הניסיונות, ההצעות, ההצהרות המיותרות של פוליטיקאים הן מהימין והן מהשמאל, רק הביאו לסטגנציה - וחמור מכך התפרשו לא נכון על-ידי אוייבינו.
מרבה הצעות - מרבה צרות
ככל שרבו ההצעות להסדרים מדיניים, כך התפרשו ההצעות
כחולשה של ישראל, הן ביטחונית והן פוליטית וכולן נדחו על-ידי הצד היריב.
ארצות ערב, לא מעוניינות ולא חפצות ככלל יסודי בנוכחות מדינת ישראל באיזור. אין בכך חידוש ולא הפתעה.
השמדת ישראל מופיעה בכל "האמנות" של ארצות ערב, אם כתורה בעל פה ואם כתורה בכתב. ראה את אמנת הפת"ח ואמנת החמאס - המציינים זאת בגלוי כמטרה בת השגה.
אם נעשה סקירה היסטורית קצרה נראה: כי כאשר האומות המאוחדות לחצו על בריטניה לסיים את המנדט הבריטי בישראל, הציעה האו"ם את תוכנית החלוקה. לאמור, מדינה לפלשתינים ומדינה ליהודים בגבולות מצומצמים.
התגובה של מדינות ערב: פלישה ממצרים, ירדן, סוריה, מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל על-ידי דוד בן-גוריון, במטרה לכבוש, להשמיד ולבטל כל הישג יהודי ציוני.
כך היה ב-67, כך היה ב-73 במלחמת יום הכיפורים וכך יהיה גם בעתיד.
כלומר, גבולות 67 - אינם בני הגנה בטוחים, והלקח הוא (שאותו רבים לא למדו) שהטרף, קרי מדינת ישראל, נראה כטרף קל, טעים, וניתן להשגה ולהשמדה. אם נוסיף לכך את האמנה האירנית, הנשק הגרעיני שברשותם ומטרתם המוצהרת הפומבית למחיקת ישראל מהמפה - התמונה ברורה.
לכן, כאשר ראש הממשלה המתפטר, או יותר נכון המפוטר בלחץ ציבורי, הנחקר הסדרתי בפלילים, מצהיר בימי גסיסתו הפוליטית, כי עלינו לחזור לגבולות 67, לחלק את ירושלים ולעשות ויתורים כואבים, הוא משחק לידי אויבי ישראל, נותן חומר בעירה טוב להסברה ותעמולה הערבית ואולי יקבל הזמנה לטהרן, לפגישה עם אחמאניג'ר כמו נציגי נטורי קרתא.
אולמרט "ירד מהפסים" של הליכוד: אין ספק בכך שמאז ערק מהליכוד עם עריקי קדימה, הוא עבר "אירוע מוחי פוליטי", שרק כך ניתן להסביר את נטייתו שמאלה מ"מרצ". להזכיר לציבור: שיו"ר "מרצ" יוסי ביילין ((בדימ.)) - התנגד לפינוי גוש קטיף, ללא הסכם חתום ומחייב עם הפלשתינים, ואילו אולמרט היה מיוזמי ומתכנני ההינתקות.
המטרה של אולמרט: להערכתי, היוזמה הפוליטית המאוחרת של אולמרט (איפה היה כל השנים), הוא ניסיון נואש ונואל - להשכיח מהציבור את הכישלון הקולוסאלי של מלחמת לבנון השנייה, את החקירות והתיקים הפליליים (אולמרט נחקר עד כה 10 פעמים), ולהשאיר בטעם הציבור, שובל של ויכוח פוליטי ער במקום שובל של כישלון ופלילים.
גבולות בני הגנה
יש קונצנזוס כללי בציבור, בצורך בגבולות בני-הגנה, ואפילו ממשל בוש ועכשיו גם ממשל אובמה, לפי הצהרתו האישית, במסע הבחירות - חזר והצהיר, כי ארה"ב ערבה ותדאג לביטחון ישראל והיא זכאית למדינה עם גבולות ביטחון.
גבולות ביטחון מהם?
אלה גבולות וקווים שיכולים לספק למדינת ישראל בעת צרה ובימים שיבואו, בכל מקרה של התנגשות, הפרת הסכמים, שינויים בשלטון ובמנהיגים אצל שכנינו, את הביטחון שלא נהיה מופקרים ופגיעים מיידית ובמכה הראשונה על-ידי שכנינו.
פירוש הדבר - עומק אסטרטגי, פירושו זמן ושטח התראה מספיקים לעבור ממצב שלום למלחמה, פירושו המעשי - שליטה פיזית + בינלאומית + אלקטרונית על בקעת הירדן או פירוזם.
אותו כלל חייב לחול על רמת הגולן, שבכל הסדר - הרמה תהיה מפורזת + אמצעי התראה/בקרה בינלאומיים וישראלים להבטחת ביטחון האזור + נוכחות ישראלית ברמת-הגולן. קיימת גם האופציה של הונג-קונג, לאמור, לשכור את רמת הגולן, בפיקוח בינלאומי לתקופה של 49 שנים (הונג-קונג הושכרה על-ידי הסינים לבריטים ל-99 שנה), למרות שאופציה זו נראית - לא ריאלית.
רק מדינה חזקה - יכולה לעשות שלום. את המשפט הזה אמר הנשיא אסד, בכנס של הפרלמנט הכל ערבי שהיה לאחרונה בדמשק, כלומר: הוא מבין את מה שרבים מהפוליטיקאים בישראל לא מבינים - שרק ישראל חזקה, עם כוח הרתעה מאיים ואפקטיבי - היא ערובה לשלום באזור ולעשייה או מציאת הסדר מדיני יצירתי.
החזון המדיני והביטחוני של הליכוד, מבטיח לכאורה, אלמנטים בסיסיים לביטחונה של ישראל, לא רק לתקופה הקצרה אלא לעתיד רחוק יותר. לא להיבהל, לא להירתע, לא להיכנע, לא להתקפל - הדדיות ובעיקר יצירת הרתעה מאיימת, שגם בה עצמה יש משום הגנה בסיסית על הביטחון והשלום.
הנבחרת שמציג ביבי לציבור - בתוספת הרמטכ"ל בוגי יעלון, אכן יכולה לקיים ולקדם הבטחה זו. לאמור, מדינה יהודית ציונית דמוקרטית שבירתה ירושלים, בגבולות בטוחים ומלחמה בלתי מתפשרת בטרור, באשר הוא - אם תקווה לעתיד.
נקודות למחשבה (רק בישראל)
1. נציגי הרשות הפלשתינית (פת"ח) - טוענים שחמאס מחמם את הגזרה בעזה - כדי שנתניהו ינצח בבחירות, כי הוא נגד ההסדר עם הפלשתינים. האמת העירומה - חמאס וגם פת"ח (בעידוד סוריה ואירן) - לא רוצים בהסדר עם ישראל - נוח להם המצב הלוחמני כמו שהוא.
2. חמאס משגר רקטות (קסאם + גראד) על אשקלון, ליד טורבינות החשמל המספקות 90% מהחשמל בעזה - ואנחנו מספקים להם את החשמל הזה, לייצור ולירי קסאמים - אבסורד במיטבו - רק בישראל.
3. מאז כניסתו לתפקיד, מצהיר ברק כי לא תהיה ברירה אלא לבצע מבצע גדול בעזה - נו אז תפסיקו לאונן - ותעשו.
4. אין צורך לכבוש את עזה, אפשר לכתוש אותה. אפשר להגיב על ירי הטילים בהריסת מבני ציבור, משטרות, מחנות צבאיים, תשתיות צבאיות, ואם צריך, גם במנהיגי חמאס ועוזריהם.
5. ראה מאמרים שכתבתי בנושא זה: "קסאמים על שדרות - יש פתרון", "לא לכבוש את עזה - לפרק אותה" ואחרים...
6. להזכיר לציבור את "תוכנית אלון" - להסדר עם פלשתינים, זה עדיין אקטואלי.