באחת מהביקורות שלי בבניינים, בטרם יציקה של תקרה, במסגרת עבודתי המקצועית, נפגשתי עם קבוצה של פועלים ערבים שביצעו את הבנייה ביישוב הממוקם בסמוך לאריאל. זאת ועוד, לא רק שהפועלים הערבים עסקו בבנייה השנויה במחלוקת והבלתי מקובלת על חוגי השמאל הקיצוני בישראל, אלא הם גם נסעו בטנדר שנשא סיסמאות בנוסח -
"העם עם הגולן".
מכיוון שמערבל הבטון התאחר, התנהלה שיחה במרווח הזמן, והפועלים זכו לדברי שבח על בניית הארץ, בחסות סיסמא ציונית - שנראתה ממבט ראשון פרי יוזמתו של הקבלן היהודי, שוודאי מסתתר אי שם בבית קפה בתל אביב, ברחוב שינקין.
אלא שכששאלתי מי הקבלן - קם אחד אחמד ואמר:
"אני הקבלן".
"לא", הבהרתי, "מי הקבלן הראשי, אצל מי אתה עובד?".
"אני הראשי, אלה כולם עובדים אצלי, למה מה?"
"והטנדר שלך?"
"שלי, אלא של מי?"
"בטח קנית אותו רק לאחרונה".
"לא, הוא אצלי כבר ארבע שנים".
"אז מדוע לא הורדת את הסיסמאות? העם עם הגולן...?"
"למה שאוריד, אני שמתי אותן".
"ציוני?"
"לא, פלשתיני אשכרה".
"אז איך זה שהעם עם הגולן?"
"תלוי איזה עם".