יש הצדקה מלאה ליושב-ראש ההסתדרות לצאת בשביתה כללית כנגד מדיניות האוצר, ובמיוחד כנגד שר האוצר אשר אך לפני שבועות ספורים מכר לנו לוקשים מעל כל ערוץ ומתחת לכל תחנה, על המשבר אשר לא יגיע לישראל.
ובכלל, רוני בר-און-חברון, הוא לא בדיוק הדמות שאני סומכת על דבריה, ואמינותה מוטלת אצלי בספק רב (מאוד, מאוד).
כעת, כאשר כבר ברור כי מצב הכלכלה בארץ וחסכונותיהם של הפנסיונרים, עומדים בפני קריסה רצינית, נשאלת השאלה, אשר רק למומחים (אולי) יש מענה חלקי עליה, איך מונעים קריסה מוחלטת?
קשה לדעת אם ההרגל, לא לומר לציבור את האמת, הוא הדפוס אשר שלט כאן, או סתם טמטום וחוסר מקצועיות של המערכת והעומד בראשה, הם שהובילו לקטסטרופה, אשר עומדת לנחות עלינו, בכל אמיתותה וכוחה.
יש להניח שרוני בר-און, מאוד מתאמץ כעת להתעורר, שהרי עתידו הפוליטי מונח כאן על הכף, והבחירות בפתח.
לא שהוא האשם הבלעדי, יש לנו מועמד נפלא שעזר לו באופן עקיף, לא כל כך מזמן, כן, זהו, הבחור הנחמד, שרוקד עם בוגי-ווגי בדרך אל לשכת רארש הממשלה, מלא שביעות רצון זחוחה על מסע רכישותיו.
בבחירות הבאות עלינו מאונס, זיכרו אותם, ואולי תוכלו להיפרד מכל אלה, בבחירה אמיצה וטובה יותר, ולזמר בדרך הביתה את הפזמון החביב "על מדרגות הרבנות" ולקוות לחתונה יותר מוצלחת עם פוליטיקאים מקצועיים ואמינים יותר.