לרבים מן הסובלים מהמחלה ישנה היחלשות הדרגתית של השסתום, מסיבה לא ברורה. לאחרים, מזון שומני או חריף, תרופות שונות, עישון, השמנת יתר, שתיית אלכוהול או אפילו שינויים ביציבה, עשויים לגרום להרפיית השסתום ולגרום לרפלוקס. כאשר ישנו בקע ("שבר") בסרעפת, ישנו סיכוי רב יותר לרפלוקס. הטיפול האפשרי בבעיה הוא בהתאם לחומרת המחלה:
שינויים בהרגלי החיים:
בהרבה מקרים, שינויים בדיאטה, הפסקת עישון או שתיית משקאות אלכוהוליים ונטילת תרופות פשוטות להפחתת חומציות הקיבה עשויים לשפר באופן ניכר את התלונות. גם ירידה במשקל והימנעות מאכילה מספר שעות לפני השינה עשויים לעזור.
טיפול תרופתי:
כאשר אין תגובה לשינוי הרגלי החיים, ישנו לעיתים צורך בטיפול תרופתי. התרופות מכוונות לנטרל את חומציות הקיבה ולהביא להחלמת הדלקת בוושט. טיפול זה ניתן על-ידי רופא, בדרך-כלל גסטרואנטרולוג. יש לציין, כי הקטנת החומציות אינה מפסיקה את הרפלוקס אלא גורמת לו להיות פחות חומצי ובכך מקילה על התלונות.
ניתוח:
מטופלים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי, או שזקוקים לטיפול קבוע ואינם מעוניינים בו, מופנים בהרבה מקרים לניתוח. גם מטופלים הסובלים מתלונות הקשורות לדרכי הנשימה או הלוע או סובלים מעלית מזון אל הפה לאחר ארוחות מתאימים לטיפול ניתוחי.
הניתוח יעיל מאוד לטיפול ברפלוקס, ומכיוון שבשנים האחרונות הוא מבוצע בשיטה לפרוסקופית החתכים בבטן הם זעירים וזמן ההחלמה קצר ביותר. כדי להחליט אם אכן הניתוח יעזור, יש לבצע בירור מקיף הכולל מספר בדיקות, בחלקן חודרניות כמו ניטור חומציות הוושט ל-24 שעות, מנומטריה (מדידת לחצים) של הוושט, ולעתים מיפוי, צילומי רנטגן ועוד.