איך אפשר לנהל ולהנהיג מדינה בתנאים אלה ועם אנשים כאלה? ממשלת מעבר, עם ראש ממשלה שהתפטר, כאשר ממלאת-מקום מתוך מפלגתו דורשת ממנו לצאת לחופשת נבצרות, בתמיכת הסיעה בכנסת. ראש ממשלת המעבר, אהוד אולמרט, מסרב להצעה הנדיבה ואומר למפלגתו ולציבור בישראל "רבותי - תקפצו לי". מבחינה משפטית יבשה, ראש ממשלת מעבר לא ניתן להדיח, לפטר, לסלק, אלא אם יעשה זאת מיוזמתו. ולמרות זאת קיימות עדיין אפשרויות לא מנוצלות להכריח ראש ממשלה סרבן נבצרות וסרבן מנדט ציבורי מוסרי - להמשיך בכהונתו.
ואלה התרופות האלטרנטיביות:
א. הממשלה על כל חבריה - תודיע שאינה מוכנה לשתף פעולה, בתנאים ובנסיבות שנוצרו, עם ראש הממשלה. בספק רב אם יעשו זאת.
ב. הכנסת, בחתימת הצהרה של רוב חבריה תודיע שאין לה אמון בראש הממשלה - בספק.
ג. היועץ המשפטי לממשלה (או בג"צ) - יביע חוות דעתם שבנסיבות שנוצרו, עם טיוטת כתב אישום מוכנה, שני בדרך ועוד חקירות בהשלמה - על ראש הממשלה להודיע על נבצרות. ספק עם היועץ המשפטי יהיה מספיק אמיץ ונחוש.
ד. הציבור, התקשורת - בכל האמצעים הלגיטימיים ידרשו, ילחצו, יפגינו, כנגד המשך כהונתו של ראש ממשלה בחקירה, עם כתב אישום ובמנהיגות נבצרת, גם זה בספק.
מנפלאות התבונה הפוליטית
דווקא המנהיגים שעל-פי ההיגיון הישר, הצרוף, הבריא, החברתי - צריכים ללחוץ על אולמרט ללכת הביתה כמו ביבי נתניהו, אהוד ברק - הם מהתומכים הנלהבים שימשיך בתפקיד עד סוף הקדנציה לאמור: הבחירות. מפלגת קדימה לעומת זאת, מפלגת השלטון, דורשת מאולמרט לצאת לחופשת מחלה, נבצרות או סתם חופשה.
הציניקנים יכולים להגיד שאולמרט לא ייצא לחופשה מאחר וזרם "המעטפות" פסק, ראשונטורס מבחינתו סגורה, הבית ברחוב כרמיה - לא מוכן והמעון הנוכחי לא מתאים לחופשה ארוכה ומענגת. ההיגיון של אולמרט, נתניהו וברק ברור:
מבחינת אולמרט: ציפי לבני ואהוד ברק, הם אויביו המושבעים שגרמו להדחתו והכריחו אותו להתפטר. העובדה שלבני כשלה בהקמת הממשלה הייתה נחמה פורתא בשבילו וגרמה לו נחת ונקמה מתוקה שמאפשרת לו להמשיך בתפקיד עד לבחירות - ובכך "לדפוק" גם את ציפורה וגם את ברק. לאחרונה צירף לרשימה גם את שר האוצר בר-און - שתמך בלבני.
מבחינת נתניהו - ברור לו שמבחינה פוליטית עדיפה לבני הנאבקת על מקומה בתוך ומחוץ למפלגה, על לבני כמ"מ ראש הממשלה על כסא ראש הממשלה, אפילו אם מדובר רק ב-60 יום. כל יום שהיא בחוץ - עדיף ומביא מנדטים לליכוד.
אולמרט ונתניהו סיפור אהבה
כמו בטלנובלה טובה ורצינית, מתפתחת אהבה בלתי אפשרית ומפתיעה בין נתניהו ואולמרט על-רקע אינטרסים משותפים. לאחרונה משמיע אולמרט הצהרות בזכות ולטובת נתניהו על-רקע העובדה שביבי תומך ביוזמה הכלכלית של אולמרט, במתן רשת ביטחון לפנסיות בצורה רחבה יותר מגיל צעיר יותר ורטרואקטיבית, כמעט לפי דרישת יו"ר ההסתדרות - עיני. אם במישרין ובעקיפין - זה יכול גם להזיק לציפי לבני וברק, הרי זה משובח.
אולמרט וקווי המדיניות שלו
הצהרותיו האחרונות של אולמרט, מלמדות שפתאום גילה את האור או שעבר "הארה פוליטית" ולכן יש לסגת לגבולות 67, לוותר על חלקי ירושלים, להפקיר את בקעת הירדן ואת גושי ההתיישבות הגדולים - כדי להגיע להסכם עם הפלשתינים. ואם אפשר לרדת מרמת-הגולן כדי לעשות שלום עם סוריה - מה טוב. כי זה הזמן והוא כנראה האיש המתאים ביותר למשימה ב-60 ימים שנותרו לו.
העובדה שהפרטנרים כביכול, אבו מאזן, ונשיא סוריה - יודעים שמדובר ב"סוס צולע", כנראה לא מובנת ולא מזיזה לאולמרט. במערבונים - יורים בסוס צולע. בחוות המירוצים - לפעמים מתוך רחמים - נותנים להם לסיים את חייהם באחו הירוק או עושים מהם נקניק.
מבחינה פוליטית - אולמרט לא יכול לעשות כלום. לא מעשית, לא מוסרית ובוודאי שאין לו מנדט ציבורי לכך וגם לא מנדט מפלגתי. התוצאה - ההצהרות שלו הפוליטיות מדיניות יכולות רק לגרום נזק לישראל לעתיד, ולתת בידי אויבינו נשק תעמולתי עסיסי כנגד המנהיגות העתידית.
כבר כתבתי על כך בעבר כי להערכתי, הצהרותיו המדיניות של אולמרט הן תוצאה של "אירוע מוחי"-פוליטי שעבר לאחרונה, או ש"ירד מהפסים" הן של האידיאולוגיה של הליכוד, ביתו המקורי - והן של מצע קדימה - אותו ניסח ואישר ביחד עם ציפי לבני.
המטרה של אולמרט היא להשאיר אחריו שאיפה מדינית או קו מדיני חדש, שלדעתו יותר מעשי ובפועל יותר שמאלני, במקום שובל ארוך של חקירות משטרה, מעטפות, ראשונטורס, הבית ברח' כרמיה ועוד... כך שישכחו את הצד הפלילי - יתרכזו בצד הפוליטי לטוב ולרע, למרות הכישלון הקולוסאלי של ניהול וביצוע מלחמת לבנון השנייה.
העובדה שמצד אחד יש לו פרטנר אימפוטנט פוליטי ומעשי כמו אבו-מאזן, ומאידך רודן, נשלט ע"י אירן וממשיך דרכו האידיאולוגית, לא מפריע לאולמרט לחלום על משק חדש לכנפי ההיסטוריה. העובדה שיוסי בילין בראשות מר"צ התנגד בזמנו לנסיגה מ"גוש קטיף" - ללא הסכם כתוב וברור, לא הפריע לאולמרט להיות מוביל ההינתקות שפירותיה ידועים לא מעט בשל ניהול וביצוע כושל כמו מלחמת לבנון השנייה.
נקודות למחשבה:
1. אולמרט יודע שהוא פוגע ומפורר את מפלגת קדימה שהיה בין יוזמיה ומקימיה, גם כדי להתנקם בציפי לבני וגם כדי להראות להם שבלעדיו המפלגה לא תמשיך הרבה זמן.
2. פליטי/עריקי הליכוד, העבודה, שיצרו את קדימה - עלולים למצוא עצמם חזרה במפלגות אחרי הבחירות.
3. האלופים והניצבים שמצטרפים בהמוניהם למפלגות עלולים למצוא עצמם, בשל חוסר התאמה ואי הבנת הרקע הפוליטי, להבדיל מהצבא - מאוכזבים כמו האלופים אמנון ליפקין-שחק או איציק מרדכי, נכשלים כמו עמי איילון, אבי דיכטר ועוזי דיין.
ללמדך - אנשים טובים, אמיצים, מצליחים בצה"ל - אינם ערובה להצלחה בפוליטיקה.
4. סיפור האהבה בין אולמרט לנתניהו עוד עלול להסתיים בכך שאולמרט יצטרף לליכוד, על תקן "כוכב נולד", אחד שיכול לשחק עם אובמה אחד על אחד במגרש הפוליטי - כמו שעשה עם בוש.
5. העובדה שברק כשר ביטחון מתלהב מדי מהרגיעה שפועלת לרעתנו, ולא מגיב כהלכה, בעוצמה ובתחכום, לירי הפצמ"רים, קסאמים, גרדים והתגרויות נוספות - מפחד הבחירות או כישלון בפעולות, אינה משחקת לטובתו פוליטית ולביטחון ישראל, ושוחקת את כושר ההרתעה הסדוק עוד יותר. הגיע הזמן להפסיק "לאונן" ולהתחיל לפעול ולהגיב.
6.
כל פרשנות מיותרת:
א. בוש לאולמרט (כותרת ב'הארץ' מ-30.11.08): "מדוע אתה רוצה לתת לאסאד את הגולן ללא תמורה?"
ב. בר-און לאולמרט: "למה אתה פוגע בתוכנית ההצלה ורשת הביטחון שלי, כמו ציפורה". (כותרת שאני מציע).
7.
מה בינינו להודו:
א. שר הפנים והיועץ לביטחון לאומי בהודו, התפטרו בגלל אירועי הטרור במומבאיי.
ב. כמו אצלנו - אחרי מלחמת לבנון השניה ודוח וינוגרד, אולמרט ציפה שהשר לביטחון פנים והיועץ לטרור יתפטרו.