כותרת המאמר נועדה להדגים עד כמה קל להגות ולפרסם סיסמאות נגד כל מועמד בבחירות, סיסמאות המתבססות על תכונה שלילית המיוחסת לו. אצל ביבי זו האמינות האישית, אצל לבני, חוסר הניסיון ואצל ברק (ברק? - לא אוהב אותו!) יחסי האנוש. ממש לא נדרשת גאונות שיווקית מיוחדת על-מנת להגות סיסמאות כאלו.
ביום שישי האחרון חשפה סימה קדמון את סיסמת הבחירות של קדימה אותה הגה, לגרסתה, הפרסומאי ראובן אדלר. הסיסמא היא "ביבי? אני לא מאמין לו!".
אל תסתר פניך, י'אדלר
ראיתי את הסיסמא באתר האינטרנט של מעריב, והיום הופיעה אף ב-Ynet. בסיסמא לא היה רמז או קישור ממנו ניתן היה לשייך את הסיסמא למפלגת קדימה. המודעה, בשלב זה, אינה מזמינה את הצופה להקליק וללמוד עוד, אלא מעבירה, בעילום שם ומקור, את המסר שאין להאמין לביבי. אדלר, אדלר, צא החוצה - פרסומאי כל כך מכובד לא צריך להתחבא כאחרון הטוקבקיסטים.
בדרך כלל מערכת בחירות מהסוג שהאדלרים אוהבים היא מערכת בחירות עם מסר ברור וקליט אחד. הבוחר הממוצע, כך מאמינים אשפי הבחירות, אינו מסוגל לקלוט יותר ממסר קצר ולא מנומק אחד. הציבור כמו שאמר סיר האמפרי מהסדרה "כן אדוני ראש הממשלה" אינו מעוניין בעובדות, הוא מעוניין לדעת מי הטובים ומי הרעים.
הסבר קצר - בביטוי "אדלר" או "האדלרים" או "אדלריזם" אני משתמש כמושג החורג בהרבה מדמותו של בעל משרד הפרסום ומנהל הקמפיין של קדימה, ראובן אדלר. מאז סרטה המצוין של ענת גורן "כל אנשי הקמפיין" למדנו כי האדלרים הם ששולטים במסרים של מערכת הבחירות והפוליטיקאים הם בובות המדקלמות כל מה שיועצי הפרסום אומרים להם לדקלם. תופעה זו זוהתה בסרט עם דמותו של ראובן אדלר, וכך הפך האדלריזם (כמו הכלנתריזם בזמנו) למושג.
לבני בהקיץ
נראה לי שהאדלר של קדימה מתחיל לפספס. הוא מתחיל את מסע הבחירות בהפחדות ובקמפיין אישי שלילי, תחמושת מסוג זה יש לירות רק בשלב מתקדם בקמפיין וכשאין ברירה אחרת. בתחילה היה זה הניסיון להיבנות מכישלון המו"מ הקואליציוני על-ידי הפרחת הסיסמא ש"לבני לא תיכנע לחרדים". כעת מנסים לבנות על חשדנות משוערת של הציבור ביחס לאמינותו של נתניהו. האם בקדימה סבורים שאין למערכת הבחירות של המפלגה סיכוי?.
ייתכן שמדיניות הפרסום של אדלר נובעת מהעובדה המביכה שללבני פשוט אין את הנפח הדרוש על-מנת לטעון לתפקיד ראש ממשלה. הופעותיה הציבוריות אינן תורמות לה הרבה ואינן מוסיפות לה אמינות. כל אחד מבין שדרישתה הנוקבת מאולמרט לצאת לחופשה, על-רקע השימוע הצפוי לו, נובעת לא מדאגה לטוהר המידות, שלא הטריד אותה עד היום, אלא מהעובדה שהיא עתידה להיות הנהנית העיקרית, אם תמלא במשך 3 חודשים את תפקיד ראש הממשלה (בפועל).
לציפי לבני יש כשרון מיוחד (גם לדן מרידור היה את זה) להציג אינטרסים אישיים גסים ותאוות פרטיות כמשהו אחר. כל פוליטיקאי עושה זאת וההבדל נעוץ בכישרון לשכנע את הציבור שאתה מייצג מהות אחרת. כך למשל, מבלי להניד עפעף, היא נימקה אתמול את הקמת קדימה כמעשה שבא על-רקע בעיות קשות בנושאי טוהר המידות בליכוד. אני ממש שפשפתי את עיניי - שרון את אולמרט את הירשנזון פרשו מהליכוד על-רקע בעיות טוהר מידות ואנחנו לא ידענו!. רק לבני מסוגלת להציג טיעון מופרך כזה מבלי למצמץ ומבלי להיקרע לגזרים.
נפרדים מחזון המפץ הגדול
מנהלי קמפיין בחירות אפשר לשפוט רק לפי התוצאות ופעמים רבות, גם אז לא. אם תזכה קדימה רק בעשרים מנדטים יוכלו האדלרים לטעון שאלמלא פועלם היא הייתה זוכה בעשרה. לחילופין תמיד ניתן לטעון שלו היו הפוליטיקאים מקבלים את העצות של מנהלי הקמפיין, התוצאות היו אחרות. קדימה הוקמה על-פי המסופר מאחר וראובן אדלר הצליח לשכנע את שרון שמפלגה חדשה שיקים אם יפרוש מהליכוד, תזכה לרוב מכריע שכן הציבור בשל למפץ הגדול אותו ניבא חיים רמון. כעת מלחמתה היא להוכיח שהמפץ היה מאורע פוליטי בלתי הפיך - נחיה נראה.
נראה לי שהציבור, בשל להיפרד מחזון המפץ הגדול ובשל להבין שכנופיית עסקנים, גם אם היא נארזת בעטיפה חדשה על-ידי משרד פרסום, אינה נושאת עמה בשורה כלשהי בתחום טוהר המידות ובכל תחום אחר. מי שסבור שלבני, את בראון, את מופז, את שטרית, נושאים בשורה כלשהי לאומה יש לו בעיות קשות בשיפוט המציאות.
אל לקורא לטעות ולחשוב שיש לי משהו מיוחד נגד קדימה. יש לי הרבה מאוד נגד תופעת האדלריזם בחיים הפוליטיים, אבל לא נגד קדימה במיוחד. פלטפורמת עסקנים אחת אינה רעה או טובה בעיניי מזולתה, אפילו היא מתיימרת להיות שונה ולייצג "משהו שאבד בדרך" כלשונה העמומה של השרה לבני.
בסופו של יום עלינו לתמוך במפלגה שהזרם המרכזי בה קרוב לדעותינו. אני מתייחס לזרם המרכזי, מאחר שבכל מפלגה ישנם אלמנטים שדעותיהם אינן שייכות לזרם המרכזי, והמפלגה עבורם היא לא יותר מאשר אמצעי לקידום. דן מרידור, נסיך טוהר ידוע, כבר מזמן אינו שייך לליכוד אלא לשמאל הקיצוני. שאול מופז אינו מתאים לקדימה וניתן לתת דוגמאות רבות נוספות.