כולנו מכירים את החזקה השחוקה (ועל-פי רוב נכונה), שמילה של שוטר בבית משפט כנגד נהגים המובאים לדיון, היא מילה "חקוקה בסלע", אמת ויציב, ומנגד גרסת הנהגים הנה סיפורי מעשיות אשר במקרה הטוב ראויים להקשבה, אך לא להרבה מעבר לכך.
הלך מחשבתי כגון זה יוצר מצב עניינים שלילי, ולפיו נהגים רבים אשר קיבלו דוחות תעבורה או זומנו לדין במשפטי תעבורה, מוותרים מראש על התיעצות עם עורכי דין המומחים בדבר, ובכך שוללים כל אפשרות להתגונן באופן רציני כנגד האישום מולם ומשיקולים מוטעים של עלות מול תועלת, מעדיפים לסיים את הפרשה תוך הרכנת ראש, קבלת ענישה ולנסות לשכוח מאי הצדק כמה שיותר מהר.
אולם מפסק דין אשר ניתן בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, על-ידי כבוד השופטת שדמי, נראה שניתן להשיב ולו במעט את האמון שגם מילה של נהגים, היא מילה של אמת.
פרטי המקרה
לאחר הקדמה זו, הבה נצלול לתיק המשפטי עצמו, מדובר בנאשם שהואשם על-ידי שוטר, בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס אל הצומת בדרך חוצה - עבירה של אי ציות לתמרור ב-36.
הנאשם בחר להלחם על זכאותו, בליווי עורך דין המומחה בתחום, וניהל את משפטו, תוך שמיעת גרסת השוטר, חקירתו והשמעת עדותו שלו.
גרסת השוטר הייתה פשוטה, הוא נסע אחר רכב הנאשם וצפה ברכב הנאשם שלא נותן זכות קדימה לרכב אחר, עצר אותו ורשם לו דוח, הנאשם סרב לחתום על הדוח והצדדים נפרדו לדרכם (עד הדיון בבית המשפט).
עיקר טענת הנאשם הייתה כי לא היו דברים מעולם, הוא אכן עוכב על-ידי שוטר, אלא שהשוטר מיהר ליעד כלשהו, השוטר לא רשם דבר, ומלבד לבקש את פרטיו, לא עשה או הסביר יותר מידי – ברור שגרסתו זו של הנאשם הוכחשה לחלוטין על-ידי השוטר שטען, תוך עמידה גאה וזקופה על דוכן העדים, שהדבר מנוגד לנוהלי העבודה, למעשה השוטר היה סבור ובטוח כי כמו מרבית המקרים בעבר, שמדובר במקרה סגור וחתום – אך מהר מאוד התברר כי טעות בידו.
התפנית הראייתית בתיק
במהלך חקירתו הנגדית של השוטר התברר, כי בחומר החקירה בתיק התביעה, נמצא פתק ובו פרטי הנאשם, רכבו ומהות העבירה, דבר שאושש את גרסת הנאשם, שבזמן אמת לא נרשם כל דוח.
בשלב זו לא עזרו הכחשות השוטר, שכן ברור שאם רשם את הדוח במידי, לא היה כל צורך לרשום את הפרטים על פתק..., כך נוצר הספק הראשוני בגרסתו של השוטר - אולם בכך עוד לא הושלם זיכויו של הנאשם.
בהמשך חקירתו של השוטר התברר כי יש שוני בכתב היד והדיו שבו נרשם חלק הדוח, המציין את העובדה שהשוטר נסע כל העת אחר רכבו של הנאשם – דבר היוצר ספק האם אכן נסע כך, שכן יתכן ועובדה זו הוספה לאחר מכן, והנה לנו ספק נוסף.
בשלב זה, עמדה גרסתו של השוטר במבחן קריטי, שכן למרות הממצאים הלא מחמיאים במיוחד, עדיין ניתן היה בלולינות משפטית כלשהי, להסביר את הממציאים שאוזכרו, אך ההמשך היה לא פחות חמור.
העברה שלא הייתה
התברר שהשוטר לא זכר פרטים מהותיים מהמקרה – כגון היכן בדיוק לא ניתנה זכות הקדימה, השוטר לא זכר את מבנה הכביש ולא זכר את מבנה הצומת.
"המסמר האחרון" לגרסת התביעה הגיע לאחר שהוצגה על-ידי הסנגור והנאשם מפה הנדסית רשמית של הכביש ובה כלל לא מופיע התמרור האמור... .
לאור ממצאים אלו, סבר בית המשפט כי אכן יש ספק האם עבר הנאשם את העבירה שיוחסה לו והוא זוכה.
נאשם, אל תחת!
נראה אם כך, שגם גרסתו של נהג יכולה להתקבל וגרסתו של שוטר ותיק ומנוסה יכולה להישלל בבית המשפט, אולם "נס" כזה יכול להתחולל, אך ורק כאשר הנו מלווה בעבודת הכנה מדוקדקת של נאשם נחוש בצדקתו המיוצג בסנגור מנוסה, שבודק בדיקה מקיפה ביותר את חומר החקירה של התביעה ואף מאתר מידע חיצוני שיכול לשפוך אור על נסיבות המקרה.
המסקנה המתבקשת הנה שהמעוניינים להוכיח את זכאותם בבית המשפט, מוטב להם להתיעץ עם עורך דין המומחה בתחום וזאת על-מנת שיהיה להם סיכוי מעשי להתמודד עם התביעה.
הערה: מדובר במאמר כללי, שאינו מהווה תחליף ללשון החוק והפסיקה (וראה לעניין זה פקודת התעבורה ותקנות התעבורה), המאמר אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי.