המציאות הישראלית עולה על כל דמיון. זו עובדה. הקרקס האלקטוראלי המכונה פריימריז אשר נחשפנו אליו במפלגת העבודה ובליכוד הוכיח שהלוליינים הפוליטיים מסוגלים ליצור מופעי אימים והקהל נשאר אדיש מאי-פעם. עדיין מצפה לנו מופע בכורה נוסף בקדימה ולא מן הנמנע שגם שם המציאות תעלה על כל דמיון. במפלגות האחרות הומצאו שיטות חדשות לבחירת המועמדים שלבטח לא היו מביישות משטרים מן העבר הרחוק. אך מה זה חשוב כאשר הפוליטיקאים בטוחים שבציבור הרחב ימשיך לנהוג כעדר וכל בדותה תהפוך לאמת צרופה.
וכאשר ההתגוששות בעיצומה, מקומה של המס-מדיה, היינו, תקשורת המונים, לא נפקד. הפריימריז והמס-מדיה הפכו את חיינו למס-קומדיה. בשני הסקטורים הללו הכסף הוא העיקר, לכן כאשר המקור הוא בלתי נדלה, מסתערים עליו כאחוזי אמוק. לעזאזל אתיקה ודמוקרטיה, העיקר אופיום להמונים.
מי שצפה בשידורים המרתוניים או פתח את העיתון שלאחר החגיגה הגדולה לא יכול היה להישאר בשוויון נפש מן המתרחש. שעות לפני סגירת הקלפיות ערוצי הטלוויזיה והרדיו ניתחו את מהלך הבחירות תוך הפרה בוטה גם של העקרונות העיתונאיים וגם של המשטר הדמוקרטי. מועמדים שעמדו לבחירה התייצבו בפני המצלמות והפכו להיות לפרשנים של עצמם, המפזרים סיסמאות נבובות, כל זאת כאשר הקלפיות עדיין פתוחות וכל אמירה עלולה לפגום בעקרון השוויון. ומי היו המועמדים שלהם נתנה הבמה החופשית להמשיך בתעמולה? ניחשתם נכון: כל אותם חברים ומקורבים של העיתונאים, אותן דמויות שבמשך שנים מככבות מעל כל מסך רענן או תדר פנוי.
כך, מבלי משים, התקשורת הפכה להיות שופרן הפוליטי של דמויות כאלה ואחרות המתמודדות בהליך המכונה דמוקרטי. פרשנים פוליטיים מוזמנים להביע את דעתם המלומדת על מועמד זה או אחר ואף אחד אינו מרים גבה לנוכח ההפרות הבוטות של כל הכללים המקובלים.
עתה, כאשר התוצאות של הפריימריז בליכוד מונחות לפנינו, ניתן להסתער עליהן ולטעון טענות קשות כלפי הנבחרים במקומות ריאליים. הדוגמה המובהקת ביותר היא פייגלין. מי שיצר אותו, הפך אותו לדמות כה מוכרת בציבוריות הישראלית, ולבסוף כנראה גם ח"כ מן השורה - זו התקשורת ולא מישהו אחר. לא, אין כוונה "להאשים שוב את התקשורת" כפי שנוח לעיתונאים מסוימים לטעון, אלא לבחון בצורה אובייקטיבית מה קרה. מי שמכה על חטא על כך שפייגלין נבחר במקום כה גבוה, מן הראוי שיעשה חשבון נפש.
כל עוד מר פייגלין קיבל לגיטימציה חוקית ותקשורתית, הוא מועמד ככל המועמדים האחרים גם אם דעותיו אינן נוחות. כל בר דעת יודע שהמצרך היקר ביותר של כל פוליטיקאי הוא תקשורת באמצעותה הוא יכול להתפרסם ולהפוך לאורח בסלון של כל אחד. האם אותם מלינים על דעותיו או מותחי הביקורת הקטלנית נגד מה שקרה בליכוד נמנעו מלאפשר לפייגלין תעמולת חינם אין כסף? נהפוך הוא: הם היו הראשונים שהביאו אותו בפני המצלמות, העלו אותו לשידור ברדיו והקדישו לו עמודים שלמים בעיתון. עכשיו הם בוכים ומלינים על דעותיו? אין צביעות גדולה מזו. ככל שניסו להפוך אותו לקוריוז, כך העיתונאים דרבנו את חבריו של פייגלין להתייצב כאיש אחד למען הצלחתו. לא מן הנמנע שאם פייגלין עוד יגיע לעמדות בכירות, הוא עוד יסתום לאותם עיתונאים את הפה. אז לא יוכלו העיתונאים לרחוץ את ידיהם במים נקיים אלא יצטרכו להודות שהגולם קם על יוצרו.
לבטח עיתונאים שיקראו את המאמר ינסו להתגונן ולהעלות טענות שונות ומשונות לגבי חופש העיתונות ומיני ברברת מיותרת, אך כל מאמציהם לא ישאו פרי. מי שיצר את הגולם כאמור הם אותה חבורה של עיתונאים פטפטנים וחסרי אחריות שלמען הדרמות שהם רוצים ליצור, גרמו נזקים בלתי הפיכים לדמוקרטיה הישראלית.
נחזור לרגע לדמוקרטיה שכה שגורה בפי הפוליטיקאים. בצמרת הליכוד מנסים עתה, בתרגילים בלתי דמוקרטיים לחלוטין לזרוק את פייגלין למקום ה-35 הלא ריאלי. לא זו בלבד שאלה תרגילים מבזים אלא הם מעוותים באופן חד וברור את רצון חברי הליכוד. ד"ר משגב, כמי שמזדהה עם הליכוד ותפיסותיו החדשות של נבחריו התבטא בצורה נחרצת שזו האידיאולוגיה האמיתית של הליכוד. אין סיבה לסתור את דבריו, לכן כל תרגיל הוא מעילה באידיאולוגיה האמיתית של הליכוד. מר נתניהו יצטרך לצאת למסע הבחירות עם אותם הכוכבים שנבחרו ואותם כינה הצוות הטוב ביותר. הבוחר הישראלי יבחר במי שהוא חפץ.
למען לא יהיה ספק, יובהר הבהר היטב, שאין בשורות אלה כדי להצדיק את האידיאולוגיה של מר פייגלין הפוגעת ביהודים יותר מאשר בערבים. יחד עם זאת, מי שהיה מוכן לקבל אותו אל תוך ה"נבחרת" שיצאה לבחירות, אין לו זכות מוסרית להדיח אותו בצורה בלתי דמוקרטית ובלתי מוסרית. כאמור, בוחרי הליכוד בחרו בנבחרת הנראית להם כטובה ביותר. אסור להמרות את פי הבוחר.