במדינת שלטון החוק, ונכון יותר לומר שלטון המשפט, לכל בעיה יש פתרון אחד ויחיד - ועדה בראשות שופט בדימוס. השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, עומד בראש הוועדה להסדרת נושא הקרקעות בנגב, וממליץ להכשיר את ההשתלטות העבריינית של הערבים על קרקעות המדינה ולשלם להם ביד נדיבה על קרקעות הנחוצות לצרכי ציבור ופיתוח. הסיבה העיקרית שמונה השופט להחלטת הוועדה, היא ניסיון לשמור על השלום עקב חוסר יכולתה המוכח של מדינת ישראל לאכוף את חוקיה באזור העוין זה של פלשתין.
בנגב התפתחה תופעה נרחבת של השתלטות על אדמות מסביב לערים ערביות מוכרות וכן לאורך הדרכים, בשליטה על צירים ועל אתרים שולטים על סביבתם, ובצמוד לישובים יהודיים. כשבעים עד מאה אלף ערבים מתגוררים בפזורה שאין לה בסיס לא חוקי, לא כלכלי, לא סביבתי, וללא תשתית המקובלת בישובים ערבים ומעורבים כאחד. אין כיום ישוב יהודי בנגב; כולם פתוחים לרכישת נדל"ן, ולכן המושג ישוב יהודי בנגב כמעט ולא קיים. לעומת זאת יש ישובים ערביים מכוח החלטת בג"צ שאסר על
יהודים לרכוש אדמות ולהקים בם את ביתם.
המניעים להשתלטות הערבית על אדמות המדינה הם ארבעה:
1. חוסר אכיפה מוחלט מצד המדינה, שאוכפת על יהודים בלבד.
2. התעצמות של האוכלוסיה דרך פוליגמיה וריבוי נשים יחידניות לכאורה.
3. מילוי מצוות הג'יהאד השוללת מכל וכל את המדינה היהודית כגורם שולט, ותובע ממנה דמי חסות, ובערבית ג'יזיה.
4. ניסיון קודם שבו פינוי מאדמות מדינה גזולות הסתיים בתשלומי-עתק לפולשים תמורת הימנעות מאלימות (דמי חסות, דרך האוצר) ועוד הקמת ערים ערביות. יש לציין כי בשלושים השנים האחרונות הוקמו ושוכללו שבע ערים ערביות, בעוד שבמגזר היהודי הוקמו שלוש (מיתר, להבים והמאחז גבעות בר).
אפשר לפרש את מסקנות ועדת גולדברג בכמה אופנים:
1. החלטה פרגמטית של מדינה שאיבדה את הרצון לשלוט בשטחה.
2. החלטה פושעת של הכשרת מעשים של כנופיות פשע מאורגן, ומתן פרס לפשע מאורגן.
3. כניעה של הדהימי (יהודי שנכבש על-ידי האיסלאם) לשליט המוסלמי תחת איום באלימות (אינתיפאדה).
הפירוש האחרון הוא המתאים ביותר מכיוון שהוא עונה על כל המאפיינים של השתלטות הג'יהאד על הנגב. המאפיינים של הג'יהאד הם כדלהלן:
1. אי הכרה בסמכות המדינה בכל מקום שברשות האיסלאם.
2. דרישה ואכיפה אלימה של גביית דמי חסות (ג'יזיה) מכל יהודי או נוצרי המצוי בשטח שברשות האיסלאם. הג'יזיה מתבטאת בממון, ובשירותים (בריאות, חינוך ומזון) שהדהימי מחוייב בהם לשליט המוסלמי, וכן בסבסוד השלטון המקומי הג'יהאדי.
3. התנגדות אלימה לכל ניסיון אכיפה של החוק, כולל תקיפת שוטרים, פקחים, נוטרים, חיילים, שופטים, וכל הפועלים בשם המדינה
4. השתלטות על מוסדות השלטון המקומי, האזורי והממלכתי דרך שימוש בכלים שהדמוקרטיה מעמידה לרשות הג'יהאד. לאחר ההשתלטות דיכוי או חיסול כל התנגדות פנימית לדרך הג'יהאד.
5. פעולות של השבת רכוש האיסלאם לבעליו, דהיינו כל מה שמצוי ברשותו של כופר או דהימי, שייך למעשה לאיסלאם, ולכן שוד או גניבה אינם פשע אלא הפעלה לגיטימית של חוקי הגי'האד.
6. הפעלת ההלכה האיסלאמית כחלופה לגיטימית לחוקי המדינה, כולל ריבוי נשים, דיכוי נשים, רצח על כבוד המשפחה, נקמת דם, הריגת דהימים סוררים או כופרים, הריגת כל הכופר בזכות האיסלאם לשלוט, או כל המערער על חוקיות השריעה, או כל העושה פלסתר את השריעה (כגון מתבדח על חשבון מוחמד).
7. שלילת זכותו של דהימי לאחוז בנשק להגנה עצמית (מקרה שי דרומי, מקרה טאובמן בחברון).
8. הפעלת דהימים שלמדו את עוצמת הג'יהאד, או חוששים מפניו, כדי שיאכפו את מעמד הדהימי גם על אחיהם הסרבנים.
כבוד השופט אליעזר גולדברג, כמו כבוד השופט תאודור אור, כמו כבוד השופטת ביניש, כמו כבוד השופטים בוועדת כהאן (שחקרה את אירועי סברה ושתילה), כמו כבוד השופטים (בדימ.) ברק וחשין, כולם מתפקדים כדהימים שנכנעו לאיומי הג'יהאד, וכופים על עם ישראל וארץ ישראל את הכניעה המושלמת לג'יהאד. ועדת אור הטילה את האחריות לאירועים לא על הפורעים הערבים אלא על השוטרים היהודים. ועדת כהאן הטילה את האחריות לרצח שביצעו הערבים הנוצרים במוסלמים על היהודים. ועדת גולדברג מטילה על מדינה לפצות את הערבים על האלימות שהפעילו נגד רשויות החוק. היטיב לבטא את הלך הרוח הזה ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט. עייפנו. תחת האיום באינתיפאדה מתמשכת פתחה מערכת המשפט הישראלית במלחמה נגד האינטרסים של עם ישראל וארץ ישראל, לכאורה, כדי למנוע שפיכות דמים. למעשה, כדי לשרת את הג'יהאד.
אין לצפות משופט או שופטת שיודו בכך שהפכו לדהימים כנועים, ובכך למשרתי הג'יהאד. סביר יותר שייתלו בטענות נימוקים ותירוצים כגון זכויות האזרח, מידתיות, התחשבות במיעוטים, סדרי שלטון של מדינה דמוקרטית, אפליה מתקנת למיעוטים לאומיים, וכיוצא באלה. אלא שעיון בפסקי הדין של עשרים השנים האחרונות מראה על התעצמות מגמה האוכפת את החוק על יהודים בלבד, ומתעלמת מהפרות חוק בוטות של חיילי הג'יהאד, שהם כלל האוכלוסיה הערבית-מוסלמית. הדוגמא הבולטת ביותר היא בנגב, שבה השתלטות על כאלפיים קילומטר מרובע של קרקעות המדינה לא מקבלת מענה חוקי, ואף סוחטת מאוצר המדינה, דהיינו מן הציבור היהודי (שמשלם תשעים ושבעה אחוז מתקבולי המדינה) סכומי עתק, המכשירים את השלב הבא של הסתערות הג'יהאד. במבחן התוצאה, כל הפסיקות של השופטים, אם בבתי המשפט ואם בועדות השונות הכשירו את השרץ, נתנו פרס לעבריין, ופתחו את הדרך לרווחה בפני הג'יהאד למסע הסחיטה-באיומים הבא.
ייתכן שמדינת ישראל איננה חפצה עוד בנגב. או בגליל. או בעמקים. או בשפלה הפנימית. או בירושלים. ייתכן שמדינת ישראל היא למעשה בית הקפה ברחוב דובנוב בו יושבים ראשי מרצ ומלהגים. אין ספק שוועדת גולדברג היא עדות לפשיטת רגל מוחלטת של מדינת ישראל, על ראשיה, יועציה, שופטיה, שוטריה ובייחוד רוחה השפלה והדהימית. אבל אוכל להבטיחכם נאמנה, על סמך אלף ושלוש מאות שנה של אנטישמיות מוסלמית ג'יהאדית ממוסדת, שהשלום, אליו שואפים הדהימים לובשי הגלימה, לא יבוא. להיפך. אלא אם במילה שלום הכוונה למצב של יודן-ריין.
מה צריכה לעשות מדינה חפצת חיים המצויה תחת מתקפה כה חמורה, מגוונת, אלימה וחסרת מעצורים של הג'יהאד המקומי, האזורי והגלובלי? הדבר הראשון הוא להכיר בעובדה שהג'יהאד קיים, והוא האויב. השני, שהגי'האד הוא משימתו של כל מוסלמי חפץ חיים, שאם לא כן, הוא עלול להירצח בעצמו. שלוש, שהג'יהאד איננו מכיר בפשרה, כי אם בכניעה בלבד. ארבע, שכל כניעה לג'יהאד על כל פניו מקרבת את האינתיפאדה העקובה מדם, בתנאים קשים בהרבה (שליטה על צירים, אוכלוסיה צעירה וזועמת, נשק הגנוב מכוחות הביטחון וחבירה לארגוני ג'יהאד קיימים כגון החמאס התנזים ואל-קאעידה).
לאחר ההכרה יש לנקוט בצעדים מעשיים.
1. ביטול ההכרה למעשה בשעריה, והפסקת התמיכה בילודה הג'יהאדית (ביטול כל הקצבאות לנשים יולדות וצאצאיהן ללא יוצא מן הכלל).
2. אכיפה נחרצת של חוקי הבנייה כולל מסע הריסת כל המבנים הבלתי חוקיים במרחב.
3. חסימת כל צירי התנועה שאינם שבילים מוכרים ומוכרזים, ועיקול כל כלי הרכב הנעים עליהם.
4. הטלת עיקול על כלי עבודות העפר העוסקים בעבודה בלתי חוקית
5. הפסקת כל השירותים לישובים בלתי חוקיים, כולל מים, חשמל, בריאות וחינוך.
6. אכיפה נחרצת של חוקי הבנייה, ברחל בתך הקטנה על כל הערים הערביות.
7. פתיחת הערים הערביות להתיישבות יהודית, על-פי עיקרון השיוויון.
8. השתתפות בתקציבי השלטון המקומי על-פי קריטריון אחיד למגזר היהודי.
9. התניית אספקת מים באשפרת מי הקולחין עד לרמה הנחוצה לשימוש חקלאי.
לדאבוני, שופטי ישראל, הדהימים הכנועים לג'יהאד יחסמו כל צעד מאלו, ולכן הכנסת הריבונית, שהיא לעת עתה ברובה יהודית, חייבת לחוקק את כל אלו ולפקח על הביצוע באופן נחוש, נחרץ וכל מילה אחרת שהיא ההיפך מ-דהימי כנוע.
בעתיד, לאחר שישפוך הג'יהאד דם רב, אבל באמת, יתכן שישוב מאן דהוא אל המאמר הזה ויאמר אוי, כמה דם יכולנו לחסוך לו הבינונו. הצרה היא שעם ישראל לא מבין שום דבר אלא לאחר שהוקז ממנו דם רב, ועל זה אני בוכה כבר היום.