במתחם ההיפודרום של בואנוס-איירס, שבשכונת הפאר פלרמו, איבדתי את עולמי במרוצת שנייה אחת בלבד, ולא משום שהימרתי על הסוס הלא נכון במגרש. שכרי יצא בהפסדי דווקא בגלל... כספומט.
בעוד שאגות קהל הצופים המשולהב מחרישות כל אוזניים, פילסתי את דרכי אל הכספומט המקומי, כדי להציל ממנו 300 פזו ארגנטינאיים (300 שקל) שלהם נזקקתי. בעוד הכספומט נענה לקריאתי, מיהרתי לחזור אל מגרש המירוצים הצוהל, לא לפני שגיליתי, לחרדתי, כי כרטיס האשראי שלי כלל אינו מצוי בידי.
אחוז אמוק חזרתי כלעומת שבאתי, בתקווה למצוא את האבידה היקרה, אלא שמהר מאוד התבדיתי. הכרטיס נעלם כלא היה ובמוחי החלו מתרוצצות מחשבות נוגות שמא שכחתי, ברעש האימים, לשלוף את הכרטיס מן הכספומט, או שחלילה מישהו מצא אותו וכבר חוגג עימו על-חשבוני.
סיכויים קלושים
טרוד ממחשבות האופל מיהרתי, כל עוד נפשי בי, אל איש הביטחון של ההיפודרום. הלה, שהבחין בחרדתי, מיהר להושיט לי כוס-מים כעזרה ראשונה, תוך שהוא מפציר בי להמתין קמעא, עד שיעלה בידיו לפענח את סרט הצילום על המתרחש ליד הכספומט במרוצת השעה האחרונה. משחזר אלי, הוא כבר ידע לבשר לי כי הכרטיס נבלע, אומנם, בכספומט, אלא שהסיכויים לקבלו לידי קלושים למדי, באשר הנוהל הארגנטינאי הוא להשמיד, מסיבות ביטחון, כל כרטיס שנבלע ולא להחזירו לידי בעליו. וכאילו לא די בכך ידע איש הבשורות לבשר לי כי יהא עלי להמתין יומיים לבירור העניין, וזאת בשל שביתת-בנקים כללית שאמורה הייתה לפרוץ ביום המחרת, למשך יום אחד.
הפי אנד
חפוי ראש נטשתי את ההיפודרום ללא אמצעי התשלום היחידי שהיה בידי. בקוצר-רוח המתנתי ליום-המחרתיים, בתקווה שממנו תצמח הישועה. פקיד הבנק, ששמע את דברי, גילה יוזמה ומיהר לטלפן לסוכנות הממונה על איסוף הכרטיסים הנבלעים, כדי לברר את גורלו של הכרטיס שלי. או אז הוברר לו שזה כבר עשה את דרכו מן הבנק לקצה השני של בואנוס-איירס, שם ממוקמת הסוכנות לחיסול כרטיסים, ולפיכך הציע לי "לטוס" לשם, מהר ככל האפשר, כדי לנסות ולהצילו, בטרם יושמד.
במונית הראשונה שנקרתה בדרכי מיהרתי אל מען הסוכנות האמורה, ואז הסתבר לי, להפתעתי, כי תעודת העיתונאי הבינלאומית שלי, שאותה הפקדתי, לצורך זיהוי, בידי איש הביטחון המקומי, עשתה את שלה. לא חלף זמן רב וכרטיס האשראי האבוד הופקד בידי אחר כבוד, דקות ספורות לפני שהושמד, מה שאיפשר לי לחזור ולהיות איש העולם הגדול...