לפני נעילה

שוק הבחירות מרבה מחלוקת, אך המערכה הזו יש בה עלבון מיוחד בלתי נמחה! היא המערכה לפני האחרונה, קשה לכתוב 'הסוף'! ישראל נמצאת בכף הקלע כחזונו של שר החוץ האמריקני ג'יימס בייקר, חובב הצייד, בימי בוש האב, שחזה כיצד יצוד את היהודים לאחר שיסגור עליהם בפינת אווזי הבר. לאחריו נמשכה המדיניות האמריקנית שרת חוץ אחרי שרה, עד אשר הנשיא הנוכחי, ג'ורג' בוש הבן, מותיר בצוואתו להדק את ההסגר הסופי על ישראל. שתי מדינות לשני עמים כהחלטת מועצת הביטחון. גזירת צ'כוסלבקיה בפתח. אילו נמכרנו לעבדים ולשפחות, אבל לא כך הדבר, אלא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד. פוליטיקאים מקומיים בכירים מתחייבים לספק את הסחורה ולהמשיך לרדוף היהודים באף ובחימה ומדגימים זאת כל יום. לצערי, רבים מדי ב"בית היהודי" עדיין משערים כי החלטות הממשלות הדוחקות את היהודים הן החלטות חוקיות וכשרות, שיש לציית להן אם נתקבלו ברוב כזה או אחר. ואם הפוליטיקאים הללו, כמובן שחלק מהציבור לא יקים בית מעבר לחמשת המנדטים. הטילים מרחפים מעל הראש כפי שמעולם לא ריחפו. צה"ל רפה אונים. יש משהו בושה לעסוק בנושאי הבחירות כל עוד נבואת אחמידינג'אד מרחפת על צווארנו. העם היהודי, כמו בעיריית בני-ברק, היה חייב לבטל את הבחירות, בין כה נתניהו כבר הכריז על התוצאות הבלתי נמנעות. עדיין חובה להתמודד ולנסות להציל גם בנואש. כיוון שכל מפלגות המרכז שותפות מדעת ושלא מדעת לתהליך השיתוק, כל רעיון שכזה של ביטול הבחירות רק ינוצל לרעה למיגור העם היהודי, ממש כפי שברק רדף באף ובחימה את בית השלום בחברון וכפי שנתניהו מצא לנכון לרדוף את פייגלין. שוועת בני ישראל נחנקת מן הרודפים מבית אף יותר מאשר רודפי החוץ. ואילו מחנה ישראל כולו מעשה שטן במחלוקת. ש"ס טעונה מתח, השלום הפנימי רחוק! אלי ישי ואריה דרעי בקיניגיא. יהדות התורה אבלה ומפורקת מאז ה"נצחון" בירושלים. ואילו הבית היהודי? איני רוצה להוסיף צער, כבר אמרתי דיי והוועדה הנבחרת תגיד את דברה. והעיר ירושלים נבוכה. אילו הייתי הרב וולפא הייתי אומר "יש דין ויש דיין". כל אלה שעמדו על הדם בגירוש באים כעת אל הציבור בחיוך של נפקנית, כאילו הכל נמחה. כיום ברגע זה אין עם יהודי שיש לו איזה שהוא ביטוי בכנסת ואולי טוב שכך. ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. יש אומנם סקטורים עלובים המחכים לפת בג השלטון. בינתיים השלטון גזל ברבות הימים את כל הנכסים הרוחניים שהופקדו בידיו במהלך שיבת ציון כדי למחוץ את היהודים. כאשר השיא עולה בזוועת הליכוד הנשלט בידי בריון, שבא לעקוד את עם ישראל ולמוסרו בידי זידיו ועל האחרים אין מה להכביר פה. זריתי די מלח על הפצעים. הבחירות תהיינה והישועה לא תבוא משם. להיפך, היהודים יוגשו על מגש של כסף. אבל מאידך, אין לחבוק ידיים ויש לעשות כל מה שניתן ועוד ניתן כדי שכל מי שבשם ישראל יכונה, יוכל להשמיע צעקתו ולתבוע את כבודו מידי רודפיו. כל מי שמרגיש נרדף בידי שלטונות מדינת ישראל קשור לצעקה הזו, שהיא צעקה עקיפה אל ה'. הושיענו מיד רודפינו כי באו מים עד נפש. לכן מה שמתבקש עכשיו וניתן עדיין בשלושה ימים להיעשות הוא חזית יהודית-לאומית. האישים שבידם ניתן לעשות הם מאיר פֹרוש, אורי אריאל, הרב וולפא, ברוך מרזל ואריה אלדד. משיתחברו הללו יצטרף גם הרב שמואל אליהו ורוב הרבנים שהשתתפו בעצרות האחרונות מתוך חרדת הבית היהודי. ומשיראה "הבית היהודי" שהרכבת כבר נוסעת, אפשר שגם הוא יצטרף. אם אכן כך יקרה השוועה תשמע, הסטריאוטיפים יבקעו ולא שנים עשר שבטים נלך בשבילי ים סוף הגזור לגזרים, אלא באחדות אחת וברינה ובשמחה והתפילה לה' לקראת כל מה שיבוא עלינו. לא ירחק היום כאשר יראו הבריות שיש ממש בצעקה הזו ואזי גם חלק משמעותי מן הליכוד, הפייגלינים והמורדים יצטרפו, ואזי ניתן יהיה להבחין בנקל בין מחנה ישראל לבין להקת רודפיו.