בסדרה של תשעה-עשר ניסויים קלאסיים, חקר מילגראם את הציות לסמכות לא-צודקת, והגיע למסקנות מסמרות-שיער: כל אדם, בנסיבות מסוימות, יכול ליהפך לחיית-טרף, שתבצע פקודות בלתי-מוסריות בעליל.
בפרדיגמה הקלאסית של מילגרם, אדם בעל חזות רצינית, חוקר אקדמי בלבוש של מעבדה, מקבל את פני המתנדב לניסוי, שהוגדר כמחקר על זיכרון ועל למידה. נאמר לנבדק, שישתתף בניסוי, שבו יהיו שני משתתפים - "מורה" ו"תלמיד". כשהתלמיד זוכר היטב זוגות מילים, נותן לו המורה חיזוק מילולי (כגון "טוב", או "נכון"). כשהוא טועה, על המורה ללחוץ על מתג במכשיר אלקטרוני להעברת הלם חשמלי, שיענישו מיד על טעותו.
65 אחוזים מן המתנדבים לניסוי של מילגראם הגיעו להלם מירבי (450 וולט); וכמעט כולם הגיעו לרמה של 330 וולט. רוב האנשים המשיכו לציית, אחרי שהחוקר לקח אחריות על התוצאות.
בשבעה-עשר מקומות בארצות-הברית ומחוצה לה חזרו על הניסוי של מילגראם. הציות היה בערך באותה הרמה בכל העולם.
פיליפ זימברדו (Zimbardo), פסיכולוג אמריקני, הסיק ממחקרי מילגראם איך ליצור מלכודות-רוע לאנשים טובים. מסקנותיו העיקריות - המשתתפים מקבלים תפקידים משמעותיים, המזוהים עם ערכים חיוביים; יצירת רטוריקה רצויה, במסגור יפה, שמסתיר את התמונה האמיתית; העברת האחריות לאחרים; גביית מחיר כבד על אי-ציות; שימוש באידיאולוגיה או בשקר גדול, המצדיק שימוש בכל אמצעי כדי להגיע למה שמוצג כיעד רצוי, מחויב המציאות.
הרברט הרש (Hirsch), מדען מדינה אמריקני, פיתח במחקריו על ג'נוסייד את המונח, "רצח ללא רגשות-אשם" (guilt-free massacre): כדי שאדם, שאינו פושע (כלומר, אדם רגיל, שאינו סוטה) יעשה מעשה רצח ביעילות, צריך לנטרל את יכולתו להפעיל שיפוט ערכי במהלך האירוע. אזי יקבל האדם את ההוראה, ויבצעה כמיטב יכולתו.
לפי חנה ארנדט (Arendt), את מעשי הרשע לא עשו אנשים חריגים, אלא אנשים רגילים, שנקלעו למצבים מסוימים בתוך מערכות/ארגונים. ארנדט קראה לרעיון הזה -
בנאליות של הרוע (the banality of evil). בעוד במסורת המערבית (היהודית-נוצרית) לרשע יש מאפיינים מיוחדים, טענה ארנדט, שעושי הרשע הם אנשים רגילים לחלוטין. כלומר, כל אחד יכול לעולל עוול.
כמובן, זה מזכיר לי את
המחזה קרנפים (1958) ליוג'ין יונסקו (Ionesco), שהוצג בראשונה בארץ בתחילת שנות השישים, ומדבר בעצם על הנאציפיקציה, אך בעיקר על הקונפורמיזם. בעיני יונסקו, נאצים, פשיסטים, קומוניסטים ושאר גורמים כוחניים, שרוצים לבטל את האינדיבידואליזם, הם קרנפים - מפלצות אדירות-כוח - שחיות בעדרים, המעצימים את כוחם. בסופו של דבר, לפי יונסקו, גם הטובים מתקרנפים; ואולי אין טעם במרד של היחיד, המוחה נגד הקרנפים.
בחזרה (רפליקה) על ניסויי מילגראם לאחר 45 שנה, מצא ג'רי
בורגר (Burger) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה של קליפורניה בסנטה ברברה, כי רמת הציות להוראות החוקר הייתה כמעט זהה לממצאי מילגראם (למרות שלא עלו על מכות חשמל של 150 וולט), ולא נמצאו הבדלים משמעותיים בין גברים לבין נשים. בורגר מצא הבדלים אישיים, שחלקם נובעים מהיחשפות לסירוב של נבדק אחר להמשיך במתן מכות חשמל ל"תלמיד".
מחקרים בתחום האתיקה בעסקים קבעו כבר לפני עשרות שנים, את מה שפסקו חז"ל - "לא העכבר גונב, אלא החור" (גטין מ"ה, עמוד א') - כלומר, ההזדמנות יוצרת את הפיתוי לחטוא. משמע, כדי לעצור את הסחף לעבר המדרון החלקלק, רצוי לא להתקרב אליו כלל, ולבער כל התנהגות חריגה כבר בראשיתה.