"הבית היהודי" מתנהג כמפלגה רופסת ומתרפסת בפני מפלגות אחרות, במקום לצאת ולהצמיח כנפיים ולהיות הפרפר שעף למרחבים, הגומע מרחקים, המפרה את הפרחים והמביא פרות לעם, לארץ ולאנושות כולה.
מששמעתי כי מגמתה של מפלגת "הבית היהודי" היא החינוך, הרמתי גבה. משראיתי את הנבחר לעמוד בראשה מצהיר, שיינתן חופש הצבעה בשאלות מדינות הורמה גם הגבה השניה.
ראשי "הבית היהודי", כנראה לא מבינים מהי כנסת, מהי ממשלה ומהו תפקידו של השלטון הפוליטי בכל מדינה, ובמדינה יהודית - היא מדינת ישראל בפרט. הרמב"ם פוסק: "שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות", קרי לנצח את אויבי ישראל ולטפל בפשע. אין זה מתפקידו של המלך לעסוק בחינוך, כמו שאין זה מתפקידו לעסוק בבריאות, בתקשורת, בכלכלה או ברווחה, או בכל תחום אחר מלבד משפט ומלחמות. אומנם יכול המלך בנוסף לעיסוקו הראשי, לעסוק גם בדברים אחרים כגון: "הרמת דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים" אולם אלו מטרות משניות. עיקר תפקידו וזו מטרת הקמתו של הממשל - עשיית משפט ומלחמות.
אמנם מצאנו שחזקיהו המלך, שהיה מלך צדיק, אימץ את הרעיון של "הבית היהודי", והעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הממלכתי שלו. הוא אף הפנה את כל תקציב המדינה שעמד לרשותו, אך ורק לחינוך, הוא אף כפה על העם כולו לימודים: "נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו". הוא אף נחל הצלחות: "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". הוא אף הגדיל לעשות וקנה את הרעיון של יו"ר "הבית היהודי" ונתן חופש הצבעה בנושאים מדיניים. הוא מצא עצמו מול שבנא הסופר בעניין מסירת ירושלים לסנחריב, ואף קיבל את החלטת הרוב (13 בעד מסירה לעומת 11 נגד), למרות שהוא עצמו - חזקיה, היה בדעת המיעוט - נגד המסירה, אך הוא כיבד את הדמוקרטיה, ואף כיבד את שלטון החוק כדברי יו"ר "הבית היהודי". חזקיה הצדיק זאת בכך שאמר: "אם הרוב החליט מה שהחליט, אפילו הקב"ה מסכים איתם" ("הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקודשא בריך הוא בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי), שהרי מבחינתו מה זה משנה איפה ילמדו תורה פה או במקום אחר, תחת שלטון יהודי אות תחת שלטון אשור, הרי סנחריב הבטיח: "ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים".
שאלות מדיניות לא היו האג'נדה המרכזית של חזקיה כמו גם של "הבית היהודי".
חז"ל מעמידים זה מול זה את מדיניותו של חזקיה המלך מול זו של מלך אחר - דוד. דוד עסק במלחמות, חזקיה בחינוך. מלחמותיו של דוד, היו מלחמות ה': "כי מלחמות ה' אדני נלחם". מלחמות אלו בוצעו על-ידי דוד עצמו, ע"י הקמת צבא מינוים של שרי צבא, ותכנון מהלכים צבאיים - כמו כל צבא נורמלי אחר. חזקיהו חשב ההפך הגמור: הוא ישן על מיטתו וביקש שהקב"ה ילחם במקומו. יתר על כן, דוד אף אמר שירה על נצחונותיו במלחמות. סיכום שירתו של דוד בסיום כל המלחמות כללה גם את המאווים שלו במלחמות: "ארדפה אויבי ואשמידם, ולא אשוב עד כלותם. ואכלם, ואמחצם, ולא יקומון, ויפלו תחת רגלי", ואילו אצל חזקיה, מצאו חז"ל, חולשה נוראית, הוא ביקש מהקב"ה: "אני אין בי כח לא להרוג, ולא לרדוף, ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה (=הקב"ה) עושה".
כלום להנהגה, למדינה ולדור, כמו ממלכתו ודורו של חזקיהו המלך, חותר "הבית היהודי"?!
חז"ל רואים במדיניותו של חזקיה המלך את ההחמצה הגדולה ביותר שהייתה לעם היהודי בהיסטוריה: "ביקש הקדוש ברוך הוא, לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג" שאיפת הסטוריה, וגאולת העולם, "וגר זאב עם כבש..." אולם זה לא קרה. מדוע: "אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?!" חזקיהו המלך ושיטתו, שעיקרה לא לעשות כלום בתחום המדיני הצבאי, אלא להתכנס "רק לחינוך וחינוך וחינוך", שאפילו שירה על נצחונות שה' עשה לו סרב לומר, שמא יאמרו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", איך אפשר לומר שירה, אם במלחמה מתו כל כך הרבה אשורים (מאה שמונים וחמישה אלף פגרים מתים)? - שמא היו ביניהם גם "חפים מפשע"? מדיניותו של חזקיה הייתה הפספוס הגדול של ההיסטוריה, ומשום מה "הבית היהודי" מאמץ מדיניות זו ורוצה לחזור עליה. כלום אין זו ההחמצה של דורנו?
העולם החרדי מתמוגג על חזקיה שעזב את כח הנשק ובטח בה'. חבל ש"הבית היהודי" פוזל לעולם זה. דרכו של חזקיה היא דרכה של היהדות הגלותית, לא של היהדות השבה לציון, יהדות הבאה לבנות את מלכות הבית השלישי. רבן יוחנן בן זכאי, מי שעמד בראש המרד הגדול נגד הרומאים בירושלים, כאשר ראה כי הבית השני עומד להחרב, ואין סיכוי לשלטון הפוליטי שבירושלים, ביקש את יבנה ואת חכמיה, הוא היה זה שלפני מותו בקש "והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה" - הוא ראה בחזקיה דגם להתנהגות העם בגלות.
אולם אנו את הגלות כבר עברנו, אנו נמצאים בדור הגאולה. אנו התפללנו במשך אלפיים שנה שלש פעמים ביום "את צמח דוד עבדך תצמיח" ולא "את צמח חזקיה תצמיח".
אנו רוצים שבמדינת ישראל תכון מלכות דוגמת דוד - שעשיית משפט ומלחמות הם תפקידיה הראשונים במעלה, ולא ההסתגרות בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, תוך השארת העולם לניהולם של האחרים. זו הייתה החולשה של יעקב: "יעקב שלח לעשו את הפורפירא (=לבוש המלכות)": "יעבר נא אדוני לפני עבדו", אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, הוא הרי "איש תם יושב אהלים".
"הבית היהודי" שואף בכל מאודו להיות "יעקב" במקום "ישראל", להשאיר את ניהול המדינה בידי חניכי העולם המערבי – חניכי תורתו של עשו. טחו עיניו של "הבית היהודי" מראות שאנו כבר לא במעמד של "יעקב" אלא כבר מזה למעלה מ-60 שנה "ישראל": "ויאמר: לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל, כי שרית עם א-לוהים ועם אנשים ותוכל".
בדור הגאולה עלינו להתנהג כישראל, שעליו אמר משה בדבריו האחרונים לפני מותו: "אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בה', מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך, ואתה על במותימו תדרוך". ואילו "הבית היהודי" מתנהג כ"תולעת יעקב - החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה", מפלגה רופסת ומתרפסת בפני מפלגות אחרות. איך ציונות דתית שידעה להצמיח מתוכה מפקדים בצה"ל, מהנדסים ומדענים באקדמיה, משפטנים וכלכלנים, כמו גם רופאים בחברה, ואנשי הייטק בתעשיה, לא תוכל גם לשאוף ולהרים את הדגל של הנהגה הפוליטית במדינה דוגמת דוד המלך, אלא הולכת ומצטמקת כתולעת שכל כוחה אלא בפיה - אכילה ואכילה ואכילה (תקציב לישיבה פלונית, מלגה לאולפנא אלמונית וקרן סעד לקהילה פלמונית).
דרך זו, כל כולה היא נסיגה לאחור, להפיכתה לגולם. במקום לצאת מאותו גולם, לנפץ את הפקעת בו היא כלואה, להצמיח כנפיים ולהיות הפרפר שעף למרחבים, הגומע מרחקים, המפרה את הפרחים והמביא פרות לעם, לארץ ולאנושות כולה – במקום כל זאת, בחרה לה הנהגת "הבית היהודי" להישאר תולעת - תולעת יעקב.