המיתון, הנותן את אותותיו על כל צעד ושעל, מכה ללא רחם גם במסעדות. משפחה שנהגה בעבר לאכול מעת לעת בחוץ, נמלכת עתה בדעתה ומעדיפה, בסופו של דבר, לאכול בבית, שבו הבישול זול יותר.
צוק העיתים היכה אפילו במסעדות הבולגריות, שהיו, יחסית, זולות. כך, למשל, נסגרה באחרונה מסעדת "בלקן" הוותיקה, שבשדרות ירושלים, והותירה אחריה קהל-סועדים מאוכזב.
ובכל זאת, יש, עדיין, מסעדות בולגריות, שמוכנות לספוג את ההתייקרויות ובלבד שלא להפסיד את קהל-לקוחותיהן. הצבנו לנו למטרה לעקוב אחריהן ולהביאן, כשירות, לידיעת הקוראים. באחרונה הזכרנו את "שרה", שברחוב יהודה הימית 2, והפעם נבקר במסעדה שממולה, "ויטושה" (רחוב יהודה הימית 3), שאף היא כלל אינה מביישת את המטבח הבולגרי של יפו.
שומרת הגחלת
"ויטושה", שעדיין שומרת על הגחלת, היא יעד מבוקש למי שמחבב, כמונו, את האוכל הבלקני. אלא שלא מוכרחים להכות דווקא שורדים בלקניים, כדי ליהנות מ"ויטושה". חובבי האוכל הביתי בהחלט יוכלו למצוא כאן את שאהבה קיבתם.
בין המנות הראשונות שבתה את ליבנו פשטידת התרד והגבינה, שהייתה עשויה כמו בבית אמא. גם מרק העדשים, העשיר בטעמו, שבא בעקבותיה, כלל לא בייש את הבית. קציצות הקבב, עם האורז וסלט העגבניות והמלפפונים, רק הוסיפו נופך של בריאות.
לקינוח הזמנו סולטאץ' - פודינג-אורז קר, שטעמו היה כשל סחלב, ושילובו עם האורז התגלה כטעים במיוחד. הקפה הטורקי שהוגש לנו, נחת משום מה בספלון-אספרסו, ומעט הלגימות ממנו הותירו אצלנו רק טעם של עוד.
החשבון הוגש לנו בשפה הבולגרית - כתב-חרטומים עבורנו, אלא שהמלצרית האדיבה הואילה לתרגם לנו אותו לשפת עבר. בסך-הכל שילמנו 105 שקל, כולל תשר של 15 אחוז עבור שירות חם ולבבי.