במלחמת יום הכיפורים ניצח חיל הים ניצחון את חילות הים של מצרים ושל סוריה. הישגו המדהים נבלע בתוך בוץ הכישלון. אותו הדבר קרה להישגי חיל האוויר במערכת שלום הגליל ובמלחמת לבנון 2. כלומר, כפי שאומר פתגם אנגלי, גם בענן השחור ביותר יש פס של אור. לצערי, הפס הזה אינו משנה את צבע הענן.
כלומר, גם יצליח חיל האוויר להשמיד את כל בנק המטרות וגם למעלה (או למטה) מזה - עדיין יכול "עופרת יצוקה" להיות כישלון חרוץ.
מבצע "עופרת יצוקה" מוכיח שוב, שלא תמיד בחירת השמות אקראית - כביכול בידי המחשב. כלומר, לא כמו בסקופ, שהבאתי בזמנו על מבצע יהונתן
1 - הפעם נראה, שמישהו חשב מראש על השם, על העיתוי ועל כל מיני היבטים חיוניים אחרים. למשל, איך להכות בביבי, אויב האומה.
גם לו וגם לג'ינגואיסטים מכל הכיוונים -
אאמץ את ההצעה לשנות את שם המבצע ל"סע לאט" - גם לרגל יום הולדתו של אריק איינשטיין.
לשלושת הפוליטיקאים, שהוציאו את צה"ל למלחמה נוספת - אהוד אולמרט, אהוד ברק וציפי לבני - יש הרבה מהמשותף. הבולט בקווי הדמיון: שלושתם נפגעי ביבי נתניהו. שמונה שנים של בטלה מושחתת של מערכת הביטחון ושל המערכת הפוליטית ועוד כמה "הצלחות" מדיניות ו"הצלחות" ביטחוניות העלו את ביבי ואת הליכוד למעמד של סופר-סטאר בסקרים, וגימדו את שלושת יריביו לממדיהם הנכונים. מלבד זאת, לאולמרט יש אינטרס לדאוג לברק, ידידו שמכבר הימים. [כזכור, בהיותו ראש עיריית ירושלים כבר בגד אולמרט בליכוד, והכחיש את כוונת ראש הממשלה ברק לחלק את ירושלים.]
לאולמרט אין שום סיבה סבירה לעשות שום טובה ללבני, שנראתה בזמן האחרון כנחפזת לדחוק אותו ממנעמי השלטון... אלא שהוא מתעב את ביבי יותר מאשר דוחה אותו לבני.
ומצד שני, הוא רוצה לצאת מהזירה הפוליטית בקרשנדו של הצלחה, שימחק לו את כתמי מלחמת לבנון 2 ואת דוח וינוגרד. אולי גם יצליח קרשנדו כזה למתן את כרישי הפרקליטות בניסוח כתבי האישום.