את הישגיה המרשימים של מלחמת "עופרת יצוקה", כפי שהם מצטיירים לפי שעה, יש לזקוף, מעל לכל, לזכותו של מחוללה, אהוד ברק. יותר מכל אחד אחר הוא האיש שראוי על כך לכל שבח. במרוצת השנים האחרונות הורגש אצלנו, היטב, חסרונו של "מר ביטחון". אחרי ככלות הכל, על משענת הקנה הרצוץ של שלטון אולמרט לא ניתן היה לסמוך אפילו בשדה הקרב. כשלון המלחמה הצורב של מלחמת לבנון, בראשותו, נותר, עדיין, עם כל הכאב, כפצע שלא הגליד.
מלחמת "עופרת יצוקה", שפרצה בסערה בעצם השבוע האחרון, חוללה באחת את המהפך המתבקש, לא רק בקרב כולנו, אלא גם אצל מי שיזם אותה במו ידיו. האיש שזכה, בצדק רב, לכינוי עתיר התהילה,"מר ביטחון", הוכיח בעליל שהוא מסוגל לחלץ מתהום הנשייה אל פיסגת התהילה לא רק את העם, אלא אפילו את עצמו.
ואם לא די בכך, הדינמיקה של המלחמה שינתה גם את מפת הבחירות מן הקצה אל הקצה. בקרב הטריומווירט - לבני-נתניהו-ברק - הצליח, באחת, זה האחרון, לזנק, ללא עוררין, מן המקום האחרון שאליו שקע בפופולריות שלו, היישר אל המקום הראשון. עם רקורד ביטחוני עשיר כל כך ועם מירב העיטורים הצבאיים על הישגיו, הצליח ברק להעפיל אל פיסגת ההצלחה ולהוכיח בכך כי אין שני לו למשענת בטוחה בעת צרה.
מברוק לברק
ועכשיו, עם התמוטטותה של משענת הקנה הרצוץ של אהוד אולמרט וכשלונותיה הצורבים של מלחמת לבנון בהנהגתו, הצליח ברק להרים מחדש את קרנו המושפלת של צה"ל, בסיועו של רמטכ"ל עתיר-תהילה, בדמותו של גבי אשכנזי.
עכשיו ראוי אהוד ברק לכל אמפטיה ושבח על חלקו הדומיננטי במלחמה: על הטקטיקה המוצלחת שלו בניהולה; על התחכום והעורמה שהפגין אל מול החמאס, בתקיפות האוויריות והקרקעיות בעזה; על המומנטום של המלחמה ועל עוצמתה; ומעל לכל - על המוטיבציה הגבוהה שהנחיל לצה"ל, אחרי תסכול ביש-מזל ממושך כל כך.
עכשיו, לא להאמין, התחרו ביניהם החילות השונים בידי מי מהם תיפול זכות-ראשונים להיכנס בשערי עזה. ומה שנותר אינו אלא לבקש סליחה ומחילה מברק "החשדן", שלא סומך על אף אחד, גם לא על מרעיו הקרובים, ושלא שיתף, כמצופה, את כל ה"מי ומי" בסודות המלחמה ובמועדיה. רק כך עלה בידי "מר ביטחון" למנוע כל דליפה מאירועיה ולהבטיח את הצלחתה המוחלטת. אז מברוק לברק!