מבצע "עופרת יצוקה" מתנהל עם שפך דמים קשה. היה ברור שאי-אפשר יהיה לעוצרו - התעלמותה של הממשלה מסבל תושבי שדרות ועוטף עזה איימה למוטט את יסודות השלטון במדינה.
עכשיו נשפך הדם, דם של בני אדם רבים. לדאבון הלב, שפך הדם העזתי הזה איננו מבשר על עצירת הירי משם: מבנה החברה המושפלת שם מעמיד עתודות רבות של קורבנות לרשות השלטון האידיאולוגי האפל השולט. כולי תקווה שהירי מעזה בסופו של דבר ייבלם, אך קשה לראות איך הדבר קורה ללא התערבות כוחות זרים, דוגמת יוניפיל-מורחב, המוצב בדרום לבנון.
מתוך הדאגה האזרחית מתבקשות מספר מחשבות. התושבים מהאזורים המופצצים אצלנו ראויים לבתי מרגוע בשטחים בטוחים, לתקופות ארוכות, בתמיכה ממשלתית. בניית מרכזים כאלו התבקשה זה זמן רב, גם למען התושבים ממקומות אחרים, אם וכאשר מעגל ההפצצות מתרחב. המרכזים הללו חיוניים לשמירת האנרגיה האזרחית, כי יעניקו לאזרחים תחושה של סולידאריות בינם לבין הממשל. אלא שבפועל, ררש הממשלה אולמרט וסגן-שר הביטחון וילנאי טענו בעבר הלא רחוק כי על תושבי שדרות המופצצים להישאר באזורי ההפצצות ו"להראות גבורה" (אינני בטוח עד כמה מר אולמרט ומר וילנאי היו ערים לנזק שהם גרמו).
אבל מבט ממושך יותר על המתרחש סביב סוגיית החמאס בעזה מספק תובנה נוספת, ומדאיגה: מולנו ניצבת תנועה פונדמנטליסטית שהשיח היחיד שלה הוא שיח-כבוד, כאשר האתוס המדיני הישראלי בתקופה הנוכחית הוא אתוס "העמדת האויבים במקומם", כלומר, שיח-השפלה.
שיח "העמדת האויבים במקומם" הוא אבי סבלותיה של ישראל: זוהי פרחחיות וולגרית, שירשנו מהעיירות ומהמשפחות היהודיות הפטריארכאליות (כלומר: הרודניות). הם קיבלו השראה להתנהגותם מדמויות כצארים רוסיים וכווילהם השני, קייזר-שחצן של גרמניה בראשית המאה הקודמת. בשיח-מתנשאים נגועים כולם (עם יוצאי דופן מעטים וחרישיים)- אמצעי התקשורת, ראשי הצבא, מערכת החינוך, ראשי האוצר, ושיח הפטריוטיזם הישראלי. ישראל החושבת במושגים של "העמדת האויבים במקומם", בונה בפועל ללא הרף קואליציה קיצונית חזקה נגד עצמה. במילים אחרות, ישראל בונה את האיום הקיומי שלה. בשל בעייתיות של האסטרטגיה הזאת, ישראל גם לא יכולה להרשות לעצמה לאכוף את חוקיה בתוך עצמה - היא חוששת מהיווצרותה של עוד חזית, חזית פנימית...
בתנאים של ימינו שום ממשלה לא תוכל לשנות זאת. רק אנשים א-פוליטיים הרואים לנגד עיניהם התנהלות ציבורית בתוואי תרבותי אחר, מהוגן ורגיש לכבוד-האדם (משני עברי גבולות הסכסוך) - רק אנשים אלה יוכלו אולי לבשר על שינוי הכיוון ויציאה ממעגלי ההרג הנורא.
מדינת ישראל מבורכת באנשים אלה. רבים מהם משמיעים קול ועושים מעשים אציליים. עליהם להתאחד ולתת לתרבות חדשה, אנושית, להתפעם. יישמרו חייהם של אזרחי ישראל; יישמרו חייהם של תושבי עזה.