תפילתי

"...ולכן, בשעה גורלית זאת, אני מבקש אתכם להצטרף לתפילתי. אלוהינו כל-יכול! מיטב בנינו, מלח הארץ, ניצבים לקראת מאמץ עילאי במאבק על ארצנו, אמונתנו ותרבותנו, מאבק למען חופש ואחוות אדם. ריבונו של עולם! הובל אותם נכונה, תן כוח לזרועותיהם, החלטיות לליבם ועמידות לנפשם - הם זקוקים לברכתך הקדושה. "דרכם קשה וארוכה, אויבינו חזק ועיקש ויכול להדוף אותנו. אך אם לא נצליח במהרה, אנו נחזור שוב ושוב - יודעים אנו שבעזרת מלך הצבאות יתברך שמו ובזכות צדקת דרכנו בנינו ינצחו - ובגדול! המאמץ הוא ביום ובלילה ללא מנוחה, קשה עד כדי כאב - אך לבסוף הניצחון יבוא. באש וברעם יפלו כוחות הרשע. זוועות המלחמה יזדעזעו את נפשנו. בנינו נאלצו לעזוב את חיי השלום והשלווה - ולא כי השתוקקו לכבוש מחוזות זרים - הם יצאו נגד התוקפן למען הגאולה, למען הצדק, הסובלנות והרצון הטוב בין כל הברואים. הם משתוקקים לקץ הדמים, לחזרה לביתם, לחוף-מבטחים, אך לא כולם יחזרו בשלום. אנא, חבק אותם, מלך העולם, קבל את הלוחמים הנועזים האלה לזרועותיך ולממלכתך. "ואנו - הורים, ילדים, נשים, אחים ואחיות של אנשי-חיל - אנו, אשר כל מחשבותינו ותפילותנו איתם, מבקשים את אלוהינו הכל-יכול: עזור לנו! עזור לנו בשעת מבחן והקרבה, לחזור ולהקדיש את אמונתנו המחודשת בך. אנשים רבים ביקשו ודירבנו אותי לפנות לאומה ביום זה המוקדש לתפילה מיוחדת. אך כיוון שארוכה הדרך ועז הרצון, מבקש אני את כל העם כולו להמשיך ולהקדיש את עצמו לתפילה. בכל יום שאנו קמים ובכל ערב, כאשר היום הולך ומסתיים, אנא, מלאו את פיכם במילות תפילה, פנו לקב"ה ובקשו את עזרתו. "שייתן לנו כוח לשאת את שגרת היום-יום המלאה דאגה ולעמוד לצידם של הלוחמים, להגביר את מאמצינו הפיזיים והמטריאליים למענם. שייתן אומץ לליבנו לאורך זמן לסבול צער ויגון ולהעביר את נחישותנו לבנינו הנלחמים בכל מקום. ריבונו של עולם! חזק את אמונתנו, אמונתנו בך ובבנינו הלוחמים, אמונתנו ההדדית בקרב עמנו, אמונתנו במתקפת הקודש הזאת למען שמך הקדוש! אל תיתן לרוח הקרב שלנו להתעמעם! אל תיתן לאירועים חולפים ותפלים להרתיע אותנו מהשגת מטרתנו! בעזרת השם נכניע את אויבנו, את כוחות הרשע! עזור לנו לנצח את הקנאים המטורפים על דעתם והגזעניים! הובל אותנו לשמור ולהגן על ארצנו למען שלום אמת, בר-קיימא, אשר לו שואפים כל העמים הנאורים, שלום אשר יאפשר לכל אדם להיות חופשי ולקצור את פירות עמלו בהגינות וביושר. יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהינו!". מי כתב את זה? לא - לא הרב הראשי לישראל. זהו נאומו של פרנקלין דלנו רוזוולט, הנשיא האגדי של ארה"ב - נאומו לאומה "D-Day Prayer" ב-6/6/1944, ערב הפלישה לנורמנדי¹. הנשיא הסביר אז לאומה, מה הם אותם הערכים, אשר עם זקוק להם בעיתות מצוקה. פרנקלין דלנו רוזוולט מלמד אותנו היום שיעור היסטורי מאלף: בשעות משבר, הערכים "הישנים" כגון - אהבת המולדת, האתוס הלאומי, האמונה בצדקת דרכנו, בכך שריבונו של עולם עימנו, התקווה לעזרת השם והאמונה בכוחות עצמנו - הם הערכים היחידים בני הקיימא, אשר למענם יהיו אזרחי ישראל מוכנים להגן על המולדת במסירות-נפש. ללא המוכנות הזאת, העם נידון מראש לתבוסה. אסיים בציטוט: "אנו לא רצינו במלחמה, אך לאחר שכפו אותה עלינו - נעשה אותה ללא רתיעה. מלחמה זהו המבחן העליון של עם. עם שאינו עומד במבחן זה - סופו כליון. מלחמה היא לא רק מבחן של כוח, אלא יותר מזה מבחן של רצון. העמדנו עכשיו במבחן העליון של רצוננו הלאומי. בדורות האחרונים השקענו כאן בארץ את להט אהבתנו ועוז מסירותנו בבניין וביצירה מתוך חזון תקומה וגאולה. את האהבה והמסירות הזאת נשקיע עכשיו בהגנה ובמלחמה על יצירתנו וחזוננו...". הפעם ציטוט לא מנאומו של רוזוולט - אלה הם דברי דוד בן-גוריון.