יש משפט ידוע האומר: "הפסדנו בקרב אבל ניצחנו במלחמה", ישראל בשנים האחרונות טובעת משפט "עדכני" יותר:
"ניצחנו בכל הקרבות אבל הפסדנו במלחמה".
לצבא, בין הצבאות החזקים בעולם והחזק ביותר במזרח התיכון, זו לא בעיה גדולה לנצח בקרב לחימה מול קבוצת לוחמים קטנה ודלת אמצעים. אז למה הפסדנו?, או כך לפחות אתם ודאי שואלים.
ובכן, כדי להבין מהו ניצחון, צריך קודם להגדיר את הניצחון. האם ניתוח שהצליח אבל החולה מת, מוגדר כניצחון? אז כן. כל הכבוד, הניתוח הצליח מעל למצופה. אבל מטרת הניתוח הייתה הצלת החולה. איך הצלחת הניתוח עוזרת אם החולה מת? או אם נשאל בצורה בוטה יותר: איך הצלחת הניתוח עוזרת לחולה המת?
יעדי החמאס ברורים. הם כתובים שחור על גבי לבן באמנת החמאס. אבל הדרכים להגיע לשם, קצת שונות.
זה באמת נראה כאילו הערבים האלה טיפשים. האם הם באמת חושבים שהם יכולים לנצח את מדינת ישראל? הרי זה מגוחך לחלוטין. לפחות במבט שטחי.
קשה להבין איך החמאס בכלל יכול להעלות בדעתו לנצח עם קומץ החמושים שלו, החמושים בנשקים קלים - צבא המצוייד לתפארת. בעל יכולת מעשית להשמדת כל עזה תוך פחות משעה.
מה עובר להם שם בראש באמת?
הנהגת החמאס, או אם ניקח זאת בהכללה, הנהגת הערבים, יודעת שבמלחמה אחד על אחד, אין להם שום סיכוי. צבא קטן אינו יכול לנצח צבא גדול באמצעים קונבנציונליים (בדרך כלל). לכן הם פועלים בצורה של התשה.
ירי טילי החמאס על שטח ישראל בשנים האחרונות לא נועד לחסל את כלל אוכלוסיית ישראל. ערבים זה נכון, אבל לא חמורים לגמרי. זה ברור שזו מטרה לא מציאותית. ברור גם לערבים. אבל הירי האקראי הזה יוצר טרור, פחד, חוסר ביטחון, חוסר יציבות, זה גורם לאנשים לרצות שזה יפסיק ולאנשים מסויימים (ראה ערך שמאל) זה גורם לרצות שיפסיק - בכל מחיר.
הערבים לא יורים טילים כדי להרוג אנשים, הם יורים טילים כדי להרוג את רוחם של האנשים.
הערבים יורים טילים כדי להעסיק את הצבא. לבזבז לנו משאבים, כוחות, אנרגיות.
והערבים לא נלחמים לבד. יש להם עזרה מבפנים. הערבים יורים מבחוץ טילים לתוך ישראל כדי לשבור את רוחנו והשמאל שובר את הרוח שלנו מבפנים.
זה נקרא שיתוף פעולה או אם תרצו - בגידה.
קיצוני, אתם אומרים. אה?
יש ציטוטים רבים של מנהיגים ערביים המודים בפה מלא, שהם מוצאים עידוד למאבק שלהם ולפעילות שלהם, מאנשי השמאל. שתומכים בדרישות של הערבים או בזכותם כביכול על חלק כלשהו מארץ ישראל.
אם הערבים היו יודעים שכל היהודים מאוחדים בדעתם. הם היו מבינים שאין להם כל סיכוי. כי בנשק, ברור להם שאין להם יכולת להכניע את ישראל. ואם היהודים מאוחדים כאן בארץ, הרי שגם לא ניתן לשבור את רוחם.
גלשתי יותר מדי. טוב חברה, להתרכז.
מה יש לנו?
יש לנו פעילות לוחמנית/טרוריסטית של הערבים.
מה זה לא משיג?
זה לא משמיד את אוכלוסיית מדינת ישראל.
זה לא משיג הכרעה צבאית על ישראל.
מה זה כן משיג?
זה משיג את שבירת רוחם של הציבור בארץ. ממאיס עליהם את המצב ומכין אותם ל"
ויתורים כואבים", תוך קבלת עזרה מהבוגדים מבפנים (ללא השמאל אין לערבים סיכוי).
זה משיג את העסקתו של הצבא הישראלי בצורה מתמדת ושוחקת.
זה משיג בזבוז כספים עצום לאין שיעור ומיותר לחלוטין, על צבא ועל ביטחון.
זה משיג נזק כלכלי עצום.
את החיילים והאזרחים שנהרגים אני לא מזכיר. בכביש נהרגים יותר וזה לא מזיז לכם. אז אין שום סיבה לציין זאת כהישג כלשהו של הערבים.
אז למה הפסדנו במלחמה עוד לפני שהיא נגמרה?
למה הפסדנו במלחמה למרות שבכל הקרבות אנו מנצחים? מעל 400 הרוגים להם וכמה בודדים לנו.
הפסדנו, כי אנו נלחמים בצורה הלא נכונה, במקום הלא נכון. כך שלא משנה אם הניתוח יצליח - החולה ימות.
גם לאחר המלחמה הזו, הערבים יחדשו את מירוץ ההתחמשות שלהם וימשיכו מדי פעם לעורר טרור, פחד, חוסר יציבות, חוסר ביטחון, בקרב אזרחי מדינת ישראל.
זו לא מלחמה של הכרעה צבאית. זו מלחמה של הכרעה תודעתית.
הניצחון יגיע רק אם הערבים ידעו שאין להם שום סיכוי לשבור את היהודים, והיהודים בשום פנים ואופן לא יוותרו על מדינתם.
רק אז למלחמה עם צבא יהיה ערך ויכולת להרתיע. עד אז, כל הקרבות המזהירים בהם ננצח, יובילו אותנו רק לנקודה אחת - להפסד.
ואסיים בדבריו של צפריר רונן ז"ל: "ארצנו תיפול ללא ירייה אחת, ארצנו תיפול בידי האוייב על-ידי שינוי שמה בלבד. ארצנו תיפול בבית דפוס שבו ידפיסו מפות שכתוב עליהן פלשתין. כך תיפול ארצנו".
[קישור] - הווידאו השני בסוף.