"רק במקרים קיצוניים מוצדק לפסול מפלגה"

מה היו נימוקי הפסילה של הרוב באותה ועדת הבחירות? על מה הם הושתתו? "הטענות לא היו מגוון אחיד, אבל בעיקרן הנימוקים התבססו על התבטאויות של ראשי המפלגות, גם של בל"ד, וגם של רע"ם ותע"ל. במקרה של בל"ד, התמיכה הבלתי מסויגת שלהם בעזמי בשארה, כמו גם הרעיונות שלהם בדבר 'מדינת כל אזרחיה', סותר את היות מדינת ישראל מדינה יהודית. "באשר לרע"ם-תע"ל ולאחמד טיבי, חברי הוועדה התבססו על ההתבטאויות שלו בתקשורת, וגם על מעשים מסוימים המיוחסים לאנשי אותן מפלגות. בין השאר, כך לטענתם, אבל זה לא הוכח, חברי רע"ם-תע"ל תמכו תמיכה פוזיטיבית וממשית באנשי החיזבללה, ונפגשו עם אנשים שבעצם שואפים להשמיד את מדינת ישראל". האם עצם העובדה שעזמי בשארה ניצל בזמנו את החסינות הפרלמנטרית בכדי להיפגש עם אנשי החיזבללה, אינה מוכיחה כי יש דברים בגו, ועולה חשש ממשי כי החברות בכנסת, הפעילות הפרלמנטרית, תהווה גם כסות לפגיעה בבטחון המדינה, והכל תחת מעטה החסינות הפרלמנטרית? "יש להבחין בין שני דברים. אם עזמי בשארה הוא עבריין, צריך להעמיד אותו לדין ולהעניש אותו. הבעיה היא תמיד ליצור קשר בין אדם שבמקרה הזה לא נמצא במדינת ישראל, לבין מפלגה, ולשאול עד כמה הרוח שלו, הדברים שלו, המעשים שהוא עושה אכן משליכים על המעשים של המפלגה עצמה. זו שאלה עובדתית, שכדי להוכיח אותה נדרשת רמה מאד גבוהה של ראיות, וזאת מעבר לשאלה מה תוצאת הראיות, אם יש כאלו. "הרמה הראייתית הנדרשת לא הושגה במקרה הזה. גם אם היו נמצאות הראיות, עדיין יש לבחון עד כמה הן מייצגות את האיש כאיש בודד, או עד כמה הן מייצגות את המפלגה. לא ניתן לפקוד עוון של אדם אחד על רשימה שלמה. ישנם עשרות אלפי אנשים שמפלגה זו מייצגת אותם. יש להבחין בין השאיפה להעמיד עבריינים לדין, לבין המסקנה המתבקשת מעבריינותו של בשארה, שהיא פסילה של רשימה, אלא אם כן הרשימה שותפה פעילה לעבריינותו של חבר בודד בה". אתה דן בעבריינותו של עזמי בשארה כאילו היא עבריינות פלילית, נייטרלית כביכול, אשר מנותקת מן הרשימה. אלא שזו עבריינות אידיאולוגית אשר צמחה בתוך חממת העמדות של המפלגה, תוך כדי שהחסינות הפרלמנטרית מאפשרת אותה. האם לא ניתן לומר, במקרה כזה, כי ישנן זיקות הדוקות בין עבריינותו של בשארה לבין החממה הפוליטית בה פעל? "עבריין הוא עבריין. אם הוא עשה את מעשיו במסגרת תפקידו כח"כ הוא יהנה מחסינות, ואז הוא אינו עבריין. אבל אם יתברר שמעשיו הם לא חלק מהחסינות, אז הוא עבריין. חוק החסינות של חברי הכנסת תוקן, והוא אינו כולל מעשים שיש בהם כדי לתמוך בארגון טרור, אז במקרים כאלו, במידה ותוכח אשמתו של ח"כ, חסינותו לא תעמוד לו. אין קשר בין החסינות לבין השאלה אם הוא עבריין או לא. אם הוא נהנה מן החסינות הוא ממילא לא עבריין".

המפלגות הערביות גורסות כי 'יהודית ודמוקרטית' זה אוקסימורון. מה שהתרחש אתמול אינו מוכיח את טענתן? "לחלוטין לא. בעיני אין דבר יותר יהודי מאשר העקרונות הדמוקרטים. גם הביטוי 'מדינת כל אזרחיה', בניגוד לעמדת חלק מחברי ועדת הבחירות, הוא ביטוי יהודי. 'מדינת כל אזרחיה' הינה חלק מן הערכים היהודיים. כאשר אנו מתכוונים לכך שהמדינה הינה מדינת כל אזרחיה, אשר כל האזרחים בה צריכים להיות שווי זכויות, אנו מפנים בין היתר להלכה היהודית, לעקרון מרכזי בתורה אשר קובע כי "משפט אחד יהיה לכם ולגר". השוויון הינו ערך יהודי לא פחות מן השבת או מן הכשרות; אין שום סתירה בין היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, לבין היותה מדינת כל אזרחיה. אין כל סתירה בין ערכי השוויון, חופש התנועה, החירות, לבין ערכי היהדות. חלק מן הערכים הללו מצוי במסורת היהודית". המסורת היהודית כפי שהנך מפרש אותה, כיועץ המשפטי של תנועת מימד, אינה המסורת היהודית כפי שיפרשו אותה ליברמן, אפי איתם, 'הבית היהודי', פייגלין ודומיהם. בעבור ליברמן 'מדינה יהודית' מחייבת שלילת אזרחות ממי שלא ישבע אמונים למדינה. "זה לא עניין של פרשנות. המקורות היהודים כוללים בתוכם קשת רחבה של דעות, כל אחד יכול למצוא בהם מה שהוא רוצה, החל מכהנא בימין ועד ל'שלום עכשיו' בשמאל. בשעה שאנו באים לעגן את הערכים של מורשת ישראל, השאלה היא מה נבחר מתוך המגוון הזה: ניתן לאתר במסורת היהודית מספיק דעות דומיננטיות, לא דעות קצה, אשר תומכות בערכים דמוקרטיים. בכל שיטה ניתן למצוא עמדות קיצוניות, אך ביהדות עמדות אלו אינן משקפות את העמדה הדומיננטית. ניתן למצוא בזרם הדומיננטי של המשפט העברי מספיק מקורות וערכים העולים בקנה אחד עם דמותה הדמוקרטית של המדינה, ועל כן, זוהי בדיוק המשימה שלנו, ליטול את העקרונות אשר עולים בקנה אחד עם הדמוקרטיה, ולא ללכת עם כל מיני קצוות שקיימים, שהן דעות קצה שאינן מבטאות את העמדה המרכזית של המשפט העברי". אתה הולך לשיטת ברק, ולפיה יש לסנכרן את ה'יהודית' עם ה'דמוקרטית' ולאתר את המכנה המשותף הרחב ביותר. אבל גם במכנה המשותף הרחב מאד בין 'יהודית' ל'דמוקרטית' עמדותיהן של המפלגות הערביות, ולפיהן מדינת ישראל צריכה להתפרק מזהותה כמדינת העם היהודי, כמדינת הלאום היהודי, נשארות בחוץ. "אני רוצה לומר שני דברים בהקשר הזה. אני מתנגד נחרצות לפסילה. איני אומר שאני מסכים עם רעיונותיהן של המפלגות הערביות. אני מתקומם כנגד חלק מן הרעיונות, אלו הם רעיונות שנוגדים את המסורת הציונית. בהקשר השני של שאלתך, כל מדינת לאום, ברגע שיש לך מדינת לאום, וישראל אינה מדינת הלאום היחידה בעולם, מן הסתם, יש לה ערכים אשר אינם משותפים ל 100% מן האזרחים. חלק מן האזרחים בכל מדינת לאום היו רוצים לראות מדינה מסוג אחר. אבל עדיין יש לאפשר להם להשתתף במשחק הדמוקרטי, ולהיאבק על עקרונותיהם בשוק הדעות. אני אאבק כנגד דיעותיהם, אך אני אשמח לעשות זאת בשוק הדעות החופשי". ניתן לומר את אותו הדבר על כ"ך "גם כאשר מדובר במפלגות מצד ימין, ההחלטות הללו צריכות להינתן מאחורי 'מסך של בערות', קרי, תוך התייחסות לעקרונות לפסלות מפלגה ללא התייחסות לזהותה של המפלגה. מעבר לכך, פסילת מפלגה היא לא הדרך, לחלוטין לא, זו גישה פסולה. הגישה העקרונית הינה שאין לפסול מפלגה, אלא במקרים קיצוניים ביותר, שבהם רף הראיות הוא מאד משמעותי, ואשר סיכויי התממשותן של עילות הפסלות הוא גבוה, ולא רחוק". אם נלך לשיטתך, אתה מתנגד למצען של המפלגות הערביות, מצע אשר מעקר את מדינת ישראל מזהותה כמדינת לאום של העם היהודי, אך כל עוד למצע זה אין סיכוי להתממש, אתה, 'ברוח וולטר', "תתנגד לעמדתן אך תלחם על זכותן להביעה". אבל זו בדיוק הנקודה: אם תאפשר את התשתפותן של המפלגות, מדור לדור הנתח שלהן יגדל, עד שיהא בידן הכוח לממש את תפישתן באשר לדמותה של מדינת ישראל. "יש הבדל בין היום לבין עוד 50 שנה. למרות כל האיומים שמרחפים מעלינו, הן לא הפכו להיות ל-50% ולא 30%. המפלגות האלו מייצגות פלח אוכלוסיה רחב ומשמעותי, ולחשוב שאם לא ניתן להן להיבחר, זה יפתור את הבעיה, זו טמינת הראש בחול. העמדות האלו קיימות בקרב ערביי ישראל, ויש להתמודד עם עמדות אלו, ולא רק דרך הכנסת. אי אפשר לפתור את הבעיה בדרך של פסילת רשימות. זו הדרך הקלה אבל לא הדרך האמיתית. רק מרף מסוים שבו הסיכון הולך להיות ממשי יש לפסול את הרשימות. אנו לטעמי לא הגענו לקו הגבול, ועל כן בהקשר הספציפי לא היה מקום לפסילה".