בערך בסביבות שנות החמישים של המאה העשרים, התרחבו תופעות של אלימות לשמה מצד בנים למשפחות השפע בעולם כולו. בברית המועצות כינו אותם בשם "חוליגנים", בארץ כינו את תושבי תל אביב שנתפשו בפריצות בשם "בני טובים". בשנים האחרונות אנו נתקלים לעיתים קרובות במעשים פליליים שבהם מעורבים בני נוער שגדלו במשפחות מבוססות מבחינה כלכלית ואינטלקטואלית. למרות התנאים שבהם גדלו, הם סובלים מהתנהגות עבריינית המתבטאת באלימות, בהצקות ובהפרת החוק.
מי מועד לפורענות?
ילדים שסובלים מעוצמה גבוהה של דחפים וקושי לנתבם או לרסן אותם. מגיל צעיר מזהים ילדים כאלו כילדים תובעניים ואימפולסיביים. ילדים כאלו נוטים להתפרצויות זעם, עימותים תכופים, מרדנות ונטייה להאשים אחרים. כאשר הטמפרמנט עז והסביבה איננה יציבה ועקבית בדפוסי החינוך וריסון הדחפים, נוצר פגם במערכת המצפון. מצפון פירושו: תחושת סיפוק עבור התנהגות רצויה וייסורי אשמה על התנהגות רעה.
חינוך למצפון
כבר בגיל רך אנחנו מפתחים את מערכת המצפון כאשר מחנכים את הילד להבדלים שבין: "אסור ומותר". בקרב פעוטות הציות לסמכות נעשה מתוך כבוד טבעי למבוגר כמו גם רצונו של הילד להימנע מעונש. בהתפתחות תקינה, כבר בגיל ארבע חמש המערכת השיפוטית פועלת גם ללא נוכחות ההורים. מלכתחילה, חשוב לבנות את השיפוטיות במידתיות. הורים ביקורתיים מדי מייצרים ילד מיוסר מאשמה ומסובך בפחדים. לעומת זאת, הורים ליברליים מדי מייצרים ילדים חצופים המשוועים לגבולות העונש מצד החברה. בתגובה למערכת ערכים קיצונית מדי, או מבולבלת (כאשר שני ההורים חלוקים בדיעותיהם), נשאב הנער ל"תרבות הרחוב". שם, באופן לא מודע הוא מקבל מקבוצת ה"שווים" לו, מערכת של נורמות וכללי התנהגות פשוטה, סדורה וערכית.
מתי צריך להתחיל לדאוג?
עוד לפני גיל שמונה תשע יש מקום לדאגה, כאשר הילד מתנהג בחוצפה יתרה כלפי דמויות סמכותיות (הורים, מורים ומדריכים). מידה מסוימת של מרדנות היא כמובן חלק מהתפתחות תקינה, אבל ב"הפרעת התנהגות" אנו מקבלים מינון מטריד. בספרות המקצועית הפרעת התנהגות מאובחנת אצל בנים מגיל עשר ואצל בנות מגיל 14. במינון המטריד, בנוסף לחוצפה בולטת התעלמות מן הזכויות של הזולת, בלא כל סימן לנקיפות מצפון. ההתעלמות מתבטאת בהצקות לבעלי חיים, הרס רכושם של אחרים, בריונות, אלימות, הצתות, גניבות, שקרים, השתמטות מבית הספר ובריחה מהבית.
מה מייחד את "בני טובים" בהשוואה לעניים?
על-פי רוב, משפחות מבוססות חורתות על דגלן את המצוינות וההישגיות כאידיאל. אבל כאשר אידיאלים מוגזמים נכפים על המתבגר מצד הורים שאפתניים, מתפתחת אלימות שהיא בעצם ביטוי ללחץ לימודי חזק מדי בהשוואה ליכולות האינטלקטואליות או הרגשיות. במקרים כאלו שהילד לא מצליח להגשים את רצונותיו של הוריו, הוא עלול לבחור באופן נקמני בזהות שלילית, כלומר להיות ה"מלך" מול קבוצות השוליים החלשות עוד יותר לעומתו. לפיכך, מן הראוי לטפח ציפיות למצוינות באופן המותאם לגיל ולאישיות של הילד. ילדים שמבנה האישיות שלהם יותר שברירי בגלל חוסר ביטחון עצמי, או הערכה עצמית נמוכה או בשל היותם אמפולסיביים, דכאוניים או פרפקציוניסטים, זקוקים למערכת מופחתת לחצים. כאשר מערכת הציפיות מותאמת ליכולות הנפשיות והאינטלקטואליות, מתפתח גם שיפוט מוסרי תקין.
בתרבות השפע אנחנו מקבלים הורים רבים שקשה להם להשלים עם העובדה שהילד שלהם הוא לא כמו כולם. כאשר הילד מגלה התנהגות מטרידה, הם עושים את הכל כדי להגביר את הפיקוח על הילד בצורה קטלנית, או לחלופין לגונן עליו בצורה חולנית. כאשר ההורים חושדים שהילד מסתבך בפלילים, במקום להנמיך ציפיות הם לעיתים קרובות מגבירים את הפיקוח כאשר בולשים אחריו דרך הפלאפון, המחשב ואף אינם חסים על בלש פרטי. הם עושים הכל כדי להשיג מידע ולנסות להעניש או להרתיע להבא בצורה קיצונית במיוחד.
לעומת זאת, ההורים המגוננים יאשימו תמיד את המערכת ויטענו להגנתו שהילד סובל מבעיות אובייקטיביות, למשל מ"הפרעות קשב וריכוז". להורים העשירים אין אף פעם ילדים טיפשים. לעשירים יש תמיד גם את האמצעים המתאימים כדי לקנות את חוות דעת שתואמות את הרצונות שלהם ולאו דווקא את המציאות. לעתים קרובות הם יתנגדו למסגרות חינוכיות טיפוליות בגלל השלכותיה של סטיגמה. הם יעדיפו להכחיש במקום שיטפלו נכון במגבלות. כאשר מצטברים נזקים בגין התנהלות לא מתאימה, נוצר נזק קשה לדימוי העצמי. לא יפלא אם הילד יעדיף לעשות "תיקון פתולוגי" ולבחור להיות ה"מלך" אל מול קבוצות השוליים החלשות ממנו.
ומה הפרוגנוזה?
ככל שהסימפטומים של ההפרעה בהנהגות מופיעים בגיל צעיר יותר ובעוצמה מטרידה יותר, כך גדל הסיכוי לפתח הפרעות רגשיות בגיל מבוגר יותר. בעלי פרוגנוזה שלילית במיוחד נוטים להתרברב (במקום להסתיר) את התנהגותם האנטי חברתית. בנוסף לאלימות וצריכת סמים ואלכוהול, הם גם מתאפיינים במחשבות התאבדות ובניסיונות אובדניים. חשוב לשים לב שבכל המעשים הללו מסתתר ביטחון עצמי רעוע ומודעות דחייה חברתית תחת כסות של שחצנות. על-פי רוב, כל המאמצים להעניש במטרה למתן את ההתנהגות האנטי חברתית אינם מועילים, ולעתים קרובות הם מגבירים את ביטויי הזעם, העוינות והאלימות.
יוצא אפוא שמסיכוי טוב לשיקום נהנים אותם המתבגרים שלפני תקופת המשבר נהנו מתפקוד תקין ומיכולת הפנמה טובה של ערכים. כמו-כן, כאשר קיימת אצלם התחלה מאוחרת של הפרעת ההתנהגות, חומרה קלה של ההפרעה, העדר או התגברות על פסיכופתולוגיה נוספת ותפקוד אינטלקטואלי תקין. ככל שהטיפול מתחיל בגיל צעיר יותר הטיפול יותר יעיל.
טיפול ושיקום
כל תוכנית טיפולית היא יעילה יותר כאשר היא מתבצעת בגיל צעיר יותר. כעיקרון, נדרשת הבנייה של מערכת יציבה ומובנית במשפחה בבית הספר ובקהילה. לפעמים, יש צורך בטיפול תרופתי ממתן כגון ריטאלין או תרופות אנטי פסיכוטיות כדי להגביר את השליטה בדחפים המבעבעים. במשפחות המתאפיינות בחוסר ארגון קיצוני, יש לשקול הפנייה לחינוך מיוחד לבית ספר המותאם לילדים אינטלגנטיים הסובלים מהפרעות התנהגות. בית ספר כזה מפעיל בצורה אינטסבית שיטות לחיזוק הריסון ע"י שיטות התנהגותיות. בגיל מבוגר יותר, כאשר נוצרים דפוסי עבריינות נוקשים למדי, כדאי לשקול להוציא את הילד מהבית לפני שמתמצקים הדפוסים באופן שכבר אי אפשר לשנות אותם.