הפסקת האש החד-צדדית, שחמאס בינתיים הצטרף אליה, כדי לא לאחר את הרכבת, לאחר מסקר ההבנות עם ארה"ב וההבנות עם מצרים לעניין הגבול עם עזה ובעיקר ציר פילדלפי - עמדה בבסיס ההחלטה של הקבינט. לטענת חלק מהציבור - מדובר בהישג ישראלי, מכה חזקה לחמאס, השגת יעדים ותקווה לשקט ארוך טווח.
מאידך
הליכוד - ללא ספק יזכיר לציבור את תוצאות ההינתקות החד-צדדית בגוש קטיף ותוצאותיה שהביאו את הצורך למלחמה בעזה, ולכן מדובר כנראה בטעות היסטורית.
לאחר 8 שנים של איפוק מיותר, של ניסיון להסביר שהתנאים לא בשלים ושעדיין יש סיכוי להסדר, או הידברות עקיפה עם חמאס - ורק כאשר הגיעו קסאמים עד נפש - נפלה ההחלטה להגיב.
הליכוד הזהיר, נתניהו הסביר, בני בגין בקדנציה הקודמת ניבא קסאמים באשקלון, אך לעגו לו, ולכן כיום הם בדעה נחרצת שאסור היה להפסיק לפני שחמאס ימוטט, יהרס וייפגע עד שיהיה לו קשה להשתקם.
האמת -
מדינות אירופה, ארה"ב ואפילו חלק מארצות ערב בסתר ליבן, קיוו לנפילת החמאס, לא בשל אהבת מרדכי, אלא משנאת המן והאינטרסים הפנימיים שלהם, כמו מצרים, ירדן, סעודיה ואחרים, אך לא יודו בכך בפומבי.
יש היגיון רב בטענות הליכוד, שהפסקת המלחמה ללא תוצאות ממשיות מוחשיות בשטח ועם ערבויות כלליות אנמיות כמו שהדבר נראה עכשיו, זה מתכון ברור לכישלון.
יש אמת בטענה שיש חשש כבד שכעבור שנה שנתיים, ואולי תוך התקופה הזו, ההתחמשות תימשך, היריות ימשיכו, התקיפות יתגברו, אבל התגובה תסרב להגיע.
להזכיר לציבור - לאחר הנסיגה החד-צדדית מלבנון הבטיחו לנו תגובה מיידית וכואבת. כנ"ל - הבטיחו לנו בנסיגה מגוש קטיף - ובשני המקרים הדבר לא התקיים, משיקולים שונים ומשונים פנימיים ובינלאומיים.
המסקנה המתבקשת - זה בדיוק התסריט שמחכה לנו לאחר מלחמת עזה השנייה.
למה הדבר דומה: לקרב איגרוף, במשקל כבד, של 15 סיבובים ואז בסיבוב ה-14-13 מחליט המתאגרף המוביל, כאשר היריב במצב "גרוגי", מתנדנד, מדמם ולפני נוק-אאוט, להפסיק את הקרב חד-צדדית ולרדת מהזירה.
ברור שהיריב בשלב זה מתחיל לחגוג ולצהול שהרי הוא החזיק מעמד, לא נפל, לא נכנע.
זה מה שיקרה לחמאס בעזה - ולכן מציע להתכונן לחגיגות ניצחון, מסעי גבורה וסיפורי עלי באבא ו-40 השאהידים.
מצבנו מבחינת ההסברה בעולם - שיהיה ברור וידוע, מצבנו לא טוב ואפילו גרוע. אין סימפטיה למנצח ולחזק, גם אם הוא צודק ויש לו נימוקים משכנעים, כמו 8 שנות קסאמים על שדרות ועוטף עזה.
התמונות מעזה, ההרס, המשפחות ללא בית, ההרוגים האזרחיים, הילדים שנפגעו, האתרים שיש להם כביכול חסינות משפטית בינלאומית כמו בתי חולים, מסגדים, אונר"א נפגעו קשה, למרות שהיו כנראה סיבות טובות כמו מחסני נשק, ירי מאתרים מוגנים, הסתרת אנשי חמאס, אבל בעולם זה לא עובד.