באשר לסכסוכים בין זוגות חד מיניים הנוגעים למשמורת על ילדים שהביאו במהלך חייהם המשותפים, מומלץ למעורבים בדבר שלא לפנות לבית המשפט, משום שזה יתחשב פחות בצדק ויותר בחוק הכתוב.
כך עלול גם לקרות במקרה שפורסם היום ב'הארץ', על זוג לסביות הנאבקות על החזקת הילדים. השתיים הביאו בהחלטה משותפת שני ילדים ונפרדו, ועכשיו הן נאבקות על חזקתם של הילדים. האם הביולוגית טוענת כי בת זוגתה לשעבר חיה איתה ועם הילדים ולא יותר מזה, ולכן אין לה שום זכות על הילדים. בית המשפט לענייני משפחה הוא שיידרש להכריע בעניין, כאשר כאמור יש סיכוי סביר שההחלטה תינתן בהתאם לחוק.
זוגות חד מיניים רבים לא מודעים לכך שסכסוכי גירושין לא חייבים לנהל בבית המשפט. הפתרון האידיאלי הוא לסיים את הליכי הגירושין בהליך גישור, בו יגיעו הצדדים להבנות המוסכמות על שניהם לגבי משמורת על ילדים, ולהסכם שייחתם ביניהם יש סיכוי גבוה לקבל בהמשך תוקף של פסק דין. הליכי גישור גם חוסכים כספים רבים למעורבים ועשויים לקצר את הליכי הפרידה משנים, לשבועות או חודשים.
מניסיוני המקצועי, אני ממליצה להתחיל לפחות את הליכי הפרידה במסגרת של גישור בליווי עורך דין המתמחה בדיני משפחה. הסכם זוגי המושג במסגרת גישור ואשר עומד בביקורת שיפוטית - יקבל תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין.
החוק בישראל - בעד באם הביולוגית
למרבה הצער, הסכמים לחיים משותפים עליהם חותמים זוגות חד מיניים רבים, לא מתייחסים במקרים רבים לאפשרות של גירושין עם ילדים. למרות שהדבר נראה כמתבקש, לא ניתן לכלול כיום בהסכם נישואין או חיים משותפים שום הכרעה כלפי תינוק שעדיין לא נולד, שכן הוא בגדר תינוק וירטואלי. על כן הסכמות רבות הנאמרות בעל פה, או אפילו נכתבות בהסכמים חתומים לא תופסות בהגיען לבית המשפט.
לכן את כל בני הזוג החד מיניים החותמים אצלי על הסכם לחיים משותפים אני מחייבת לעדכן את ההסכם ברגע בו מצטרף אל התא המשפחתי ילד.
מקרה שטופל על-ידי ממחיש את הבעיה הקשה שעלולה להיווצר ללא הסכם חתום כזה: נ' התאהבה בג' הצעירה ממנה בעשור בגיל מבוגר יחסית, והן החליטו להביא לעולם ילד במהירות. על-מנת שהילד יגדל עם דמות אב, חברו נ' ו-ג' ל-ש' ו-י', זוג הומוסקסואלים אשר גם הם חפצו מאד בילד משלהם. כך נולד רון (שם בדוי) לארבעה הורים – שני אבות ושתי אמהות, שרק שניים מהם ביולוגיים.
נפשה של ג' הצעירה נקשרה בנפשו של בנה, והיא זו אשר ליוותה את גידולו מעת שהיה תינוק, דרך הפעוטון והגן, בעוד נ' אמו הביולוגית מקדישה את מירב זמנה לקריירה, תוך הזנחת הקשר בינה לבין בנה. אך פחות מארבע שנים לאחר הולדת רון כבתה האהבה בין נ' ל-ג', והן החליטו להתגרש.
שופטת בית המשפט אליו הגיעו שני הזוגות סקרה במהירות את פרטי ההסכם הנישואין האזרחי בין הזוגות, ופסקה לאחר דיון קצר כי על רון לגדול בחזקת אמו הביולוגית, למרות שהקשר שלו עם ג' ש' ו-י' טוב בהרבה.
בית המשפט לא הכיר באימהותה של ג'. גם אבהותו של ש' ובן זוגו לא היוותה שיקול בפסיקתה החד-משמעית למשמורת של נ' על הילד.
חשוב לדעת שהחוק בישראל מורה בפעמים נדירות על גידול ילדים הצעירים מגיל 6 שלא ע"י אמם הביולוגית, וזאת רק לאחר שהוכח שהיא לא ראויה מכל היבט לגדל את ילדיה.
בשל החוק, מעמדם של ההורים הלא ביולוגים המתפקדים כיום כהורים לכל דבר, עלול להיפגע בצורה קשה מיישוב הסכסוך במסגרת בית המשפט.