שוב עליי לציין בצער, כי לא היה כזה, אלא חלק ממערכת הבחירות. לקראת הבחירות, ביולי 1961, חשפו ראשי מפא"י את הטיל שביט 2, שפותח ברפא"ל. ארבע שנים אחר כך טען הקריקטוריסט דוש, שמבצעי הגמול בלבנון הנן חלק ממערכת הבחירות. ואלה לא הפעמים היחידות, שמערכת הביטחון קידמה את מסעי הבחירות של מפא"י.
ואפנה את קומץ קוראיי למאמרי הראשון בסדרה, שבו קבעתי, שהמבצע נועד להכות בביבי נתניהו.
כנראה, לא הייתה לו שום מטרה אחרת; ומשהושג השיפור המהותי בסקרים - הורו צמד הנוכלים להפסיקו, ורצו לכנס מסיבת עיתונאים.
עכשיו, מצבנו כבר יהיה קשה יותר. כיוון שחמאס תכנן לקבל מכה, והכין תוכנית חמיקה למנהיגיו ולתאיו. כך, המכה העצומה של שתי אוגדות חלפה בכוח רב באוויר. עתה, חזר צה"ל אחור, וחמאס יוכל לצאת למצעדי הניצחון - בחסות תקשורת בינלאומית אוהדת ואדישות מצרית.
יתר על כן, כיוון שמדינת ישראל החליטה לחדש חידוש בתולדות המלחמות - להילחם באויב תוך הפקרת זירת ההסברה - איני מאמין, שנשוב במהרה לתחזק את מעט ההישגים של "עופרת יצוקה", לפי הגדרת דיסקין. אדרבא, התקשורת הבינלאומית - בסיוע ניכר של משת"פיה הישראלים - כבר אורבת לרגע, שתוכל להיכנס לעזה, ולהשמיץ אץ ישראל ואת צבאה. זה יהיה שיקול חשוב בהגבלת התגובה הישראלית על השתוללות חמאס ועל היאחזותו מחדש בעזה.
"עופרת יצוקה" הדגיש את הצורך בהכנה הסברתית. תא"ל אבי בניהו, דבר צה"ל, צדק בחסימת עזה לכניסת התקשורת, אך בצד מדיניות זו היה צריך לנקוט בהסברה פעילה: להוציא תמונות, סיפורים וקליפים, שיציגו את המכוער בחמאס ואת אופיו המסוכן. כדי להצליח - צריכים לעשות זאת על בסיס 24/7 - כל השנה וכל שעות היממה, בכל העולם, תוך שימוש בכל חידושי התקשורת.
ובמקביל - יש לפגוע בתקשורת חמאס, בטלקומוניקציה שלה ובאנשי התקשורת של המחבלים. כל מי שעושה תעמולה למען חמאס צריך להיות בן-מוות - כמו הציוד, המשמש את חמאס לתעמולתו.