כבר זמן מה שאני קורא את מאמריך בעיון רב, ונראה שאתה משקיע מאמץ לא מבוטל להימנע ממיחזור של דעותייך, אבל זה נראה בלתי אפשרי. אני, בניגוד לאותם בלוגרים שכועסים עליך, דווקא מודה לך על מי שאתה. אני גם מודה, בכנות, להיותם של עזאמי בשארה ואחמד טיבי, שבהיותם מי שהם הרי הם עונים על ההגדרה שלנו, לפי דבריך, בצורך שלנו באויב, הלא כן?
התודה שלי באה ממקום של הבנה שאין דבר מובן מאליו בחייו של אדם, כל שכן בחייה של אומה. אומות, עמים ותרבויות שהתייחסו להווייתם כמובנת מאליה נכחדו, בין אם על-ידי אויב חיצוני ובין אם בידי אויב פנימי.
אני מודה לך בשמי, ובשמי בלבד, דווקא בגלל שהינך מנופף לנו, באדיקות כמעט דתית, את ביקורתך, דעותייך, ללא כחל ושרק; לא בוחל במילים קשות, כמעט אפשר לראות את זעמך מתפרץ מעל דפי האתר.
אני מניח שאתה מחפש את העוקץ, את הציניות בדברי. אין סיבה לחפש. אני אכן מתכוון למה שאני כותב, וככל שזה משנה, וזה משנה, מי יבחר להנהיג את המדינה בבחירות הקרובות, זה משנה יותר להקשיב ולא רק לשמוע את דבריך, כדי שתמיד נעמוד על המשמר, נבין תמיד שמושגים כגון: עצמאות(נו), חירות(נו) וחיינו כיהודים במדינת היהודים, אינם מובנים מאליהם. היכולת להיות בעלי הכוח אינה מובילה בהכרח לשימוש בו, אך מאידך מחייבת אותנו להפעילו שאנו נדרשים להגן על עצמו, בה בעת שנייסר את עצמנו, לעיתים יותר מדי, בשאלות מוסריות של מה מותר לנו כיהודים, כבני אדם?! ומה אסור לנו?!.
אנשים כמוך, כאלה שמתהדרים, בצדק, בתואר סופרים, משוררים, פרופסורים, פילוסופים, ח"כ, שמצליפים באלה שכמותי כל פעם שאנחנו מעיזים לפעול בניגוד לתפישת עולמכם, אתם לעולם תהיו גוליית. כמוהו אתם טועים בגודלכם האמיתי, יהירים, מבטלים את יכולתו של האחר לחשוב ב"צורה הגיונית" או להיות, רחמנא ליצלן, בעלי יכולת תבונית. אך בו בזמן אתם אטומים, קצרי רואי, חסרי מעוף ודמיון, נטולי חמלה ואהבת השונה, ובעיקר לא נותנים לעובדות לבלבל אתכם.
אנחנו אלה - לדעתך חסרי התבונה, חיות ההולכות אחרי מישהו, אף יהיה הרשע הגדול מכולם (ציטוט ממאמרך) - נהיה לעולם דוד. נעריך שירה וספרות אך גם כבוד עצמי ולאומי, נדע לפעול בנחישות וגם בכוחנות כשצריך, אך גם להקריב קורבנות למען שמירת החיים. נזכור שמקומנו וחיינו במדינה זאת תלויים אך ורק במעשינו. אנחנו אלה שנמשיך לקדש את החיים, נחנך לערכים, לאי אלימות, לאהוב את רעך כמוך.
לעומתנו, אויבינו, שמקדשים את המוות, מברכים על ההרג, מחנכים לשנאה כבר את מהגיל הרך, משמרים את הבערות והעוני למען שלטונם, ובשם הדת רודים בעמם באכזריות - מונעים על-ידי תפישת עולם שלעולם תהיה שונה משלנו. הגיע הזמן שגם אתה תפסיק להתיימר שהנך מבין את אויבינו, להתיימר לדעת מה הם רוצים ואיך הם צריכים לחיות; הפטרוניות הזאת לא עבדה גם בימיו של נפוליאון, והוא הרי היה אדם משכיל, נבון ואף מחונן. אני מציע לך לבחון את איגרתו למושלים של מצרים ואת תגובתם לבורותו.
לבני לא תפסיד בגלל שנתניהו יודע לחמוק כמו נחש (ציטוט ממאמרך). אין צורך להעניק לה את הקרדיט המפוקפק הזה; היא תפסיד בגלל שהיא פשוט לא מתאימה להיות ראש ממשלה, ואין צורך להתנסח בחריפות כלפי מי שהוא הרבה יותר טוב ממנה. אבל, כרגיל במחוזותינו, עוסקים בגופו של אדם ולא בגופו של עניין, ואתה מר קניוק, חוטא בכך כמו רבים וטובים לפניך.
עיינתי הלוך וחזור במאמרך, ולא מצאתי ולו דבר גם דבר אחד, חיובי או מעשי, שגברת לבני יכולה לקחת כעצה ולממש אותה. במאמרך ניתן למצוא רק דברי בלע כלפי שני המועמדים האחרים, הגוליבר והנחש (כינויים ממאמרך). הייתי מצפה מאדם כמוך להיות גם קצת שימושי ולא רק נביא הזעם, כי הרי ידוע לך למי ניתנה הנבואה.
לסיום, אנחנו צריכים להיות שמחים שיש לנו אנשים כמוך, שבכתיבה מהוקצעת, בצורה בהירה וישירה שאינה ניתנת לפרשנות, יטיחו בנו את ביקורתם, לעיתים גם דברי בלע וילחמו באדיקות על דעותיהם וצדקת דרכם. לא שאנחנו ניעלב או ניחלש, חס וחלילה; להיפך, ניתן לכם (למרות שאינך צריך את רשותי) את הבמה לשאת את דברכם, נקשיב קשב רב ולא נעצור את שטף דיבורכם. ונזכור. נזכור ולא נשכח שחזרנו לארצנו והקמנו מדינה למרות ולא בזכות אומות העולם, למרות ולא בזכות המלעיזים והצבועים, שמעשים ופשעיהם נגד האנושות עדיין מהדהדים, ותוצאות מעשיהם עדיין מלוות את שידורי הטלוויזיה בכל יבשת.
נזכור ולא נשכח, ונדגיש, יום יום, שהעובדה שהעם היהודי ששרד את השואה ונלחם נגד מבצעיה עד עצם ימינו, לא צריכה לשמש כטיעון או כדברי תוכחה כנגדנו, ביום שבו אנו מגנים על עצמנו. שלא ינפנפו בדגלי המוסר וזכויות אדם בזמן שכל מדינה שיושבת במועצת הביטחון נושאת בעברה פשעים חמורים יותר מאשר נרשה אנו לעצמו אפילו לחשוב לבצע, לא כי אנחנו חרדים לשלומם של דור ההמשך של החמאס, אלא בגלל שאנחנו צריכים להיות חרדים לנשמתם של ילדנו.
אני מאחל לך, שתחיה חיים ארוכים, ושתתמיד בכתיבה המשובחת, עם קורטוב של ענווה.
בברכה והערכה, יואב לוי