כדי שבעוד 6 שנים לא תקום וועדת חקירה לבירור מחדל שש השנים בין מבצע עופרת יצוקה לבין הקטסטרופה העלולה להיגרם, במצב בו כנופיות החמאס ישיגו מתחת לאפה של מדינת ישראל טילים ארוכי טווח ויפעילו אותם לעבר הנגב, צריך לחדש את כיבוש עזה והשליטה בה, תוך חידוש ההתיישבות בגוש קטיף והרחבת התיישבות זו לתפארת ביטחון מדינת ישראל.
יש לדעת כי בניגוד לאסכולה של מרבית הביטחוניסטים, הסכנה הקיומית למדינת ישראל, ככל שהיא קיימת מכנופיות הטרור בעזה, אינה פחותה מהסכנה שבהתחמשות גרעינית של אירן או מהסכנה של התחמשות ביולוגית של סוריה.
מדובר בשלושה מוקדים שעל ממשלת ישראל, לבטל את האפשרות כי יתעצמו ויתממשו.
הטענה החוזרת ונשנית במסגרת זו כי ישראל חזקה, לא מתנגשת עם חובתה של ממשלת ישראל למנוע את הסיכונים הקיומיים האורבים לה, דבר שעקב חוסנה הצבאי והכלכלי של מדינת ישראל הוא בר ביצוע ובהישג יד, ומותנה רק בהחלטה מדינית ובניהול מדיני מתאים; כפי שעשה זאת מנחם בגין בעניין הכור באירן, וכמו שעשה זאת אהוד אולמרט בעניין שהוא עדיין חסוי – בסוריה. וכפי שלא עשו אהוד אולמרט ואהוד ברק בעזה, וציפורה לבני, ברוב הבלותה, רוצה גם...
צריך להבין כי עכשיו, בתום המלחמה הכי מוזרה בתבל בה המנצח מפסיד מרצונו ומבחירתו החופשית ובוחר להיוותר תחת איום וסיכון שידוע בוודאות כי יתממש, כנופיות הטרור בעזה משיגות די בקלות נשק ובעיקר בונות תשתית להפעלת טילים ארוכי טווח, וזאת הן עושות במוצהר ובגלוי מבחינת הכוונה והמטרה, ובהסתר - מול מדיניות בת היענה הישראלית הסומכת על האו"ם ועל מצרים ו/או אבו מאזן.
הסיכון של הפעלת טילים שיפגעו ביישובי הנגב וישוגרו לעבר המתקנים הרגישים בסביבותיהם, מתוך בסיסים המצוים בשליטת כנופיות טרור בלתי נשלטות ומיותר לציין – חסרות כל אחריות, אינו פחות מהסיכון המקביל של פצצה אטומית מאירן או של נשק ביולוגי המופעל מסוריה.
הנותן גורלו מרצון בידי "רבי החסד", רבי המרצחים – איך נכנהו? לא צריך. זה ברור.
החיוך הברקי לא מש מעיני הבוחר הישראלי, והוא צריך להוות תזכורת לרגע שלפני ההכרעה של החמאס, שלא קרתה כי סוף סוף, לאחר מאמצים בלתי נדלים במשך כל תקופת מלחמת עופרת יצוקה, הצליח ברק לעצור את המלחמה ולמהר לברוח כמו שברח בחופזה מלבנון בטרם עת, דבר שהוכח כשגיאה וכיצירת תשתית למלחמה – לא לשלום. החיוך הזה צריך להוות גם אות אזהרה, לגבי מה שעלול לקרות.
בענייננו, הפתרון הבלבדי הוא לכבוש את עזה, לשלוט בעם אחר שם, ליישב את גוש קטיף בחזרה וביתר שאת, ולמנוע, כמובן, כל סיכוי לטילים ליישובי הנגב ולמתקנים המצויים ברחביו. (כמובן שלא נזנח את החלום על מזרח תיכון חדש של הנביא פרס, ואת חזון ישעיהו בן אמוץ, וכאשר יגור זאב עם כבש – ברבות הימים - נכתת חרבותינו לאתים).
מישהו צריך להגיד את זה, בבירור, במיוחד ערב הבחירות.