אם הם היו אילמים, היה יכול להיות נדמה לרגע שכולם דומים. במי לבחור, איך מבחינים בין אחד לאחר, מה עושים, איך יודעים מי הוא מי, ומה ההבדל ביניהם - גם אני לא יודע בדיוק, אבל טרחתי כמו לפני כל בחירות, ולנו יש הרבה כאלה, ובדקתי מחדש במדריך השחוק שלי לבחירת מנהיג, וחיפשתי בו טיפים לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה.
לא מצאתי תשובות מובהקות לשאלות, אבל גיליתי שם כמה דברים מעניינים שיכולים לעזור לגבש דעה לקראת הבחירה. ברור שלכל אחד מהמועמדים שרוצים להיות ראש, יש אגו בגודל של בניין וזה לא בהכרח דבר רע, יתכן שאף זה רצוי בשכונה הקרובה והפראית שלנו. גם עם העובדה שלכל אחד מהם יש נטייה נרקיסיסטית, מי יותר ומי פחות, אין לי בעיה, אם לטובת ולצד הנרקיסיזם שלו הוא עושה גם משהו טוב ומועיל לאחרים.
"הבעיה הברוכה" היא, שאת אותם מנהיגים לעתיד צריך לבחור כל מי שהוא אזרח במדינה שנוטל חלק בחובות שלצד הזכויות. במדינה דמוקרטית כמו שלנו, לבחור זו פריבילגיה של כל חבר מן השורה, קול שווה לכל אחד מהם, מתוחכם או פשוט. אבל לא למותר לציין כי צדדים נמוכים קיימים אצל כל אחד ואחד מאיתנו, הבוחרים הפוטנציאליים, רק שהמתוחכמים שבינינו מסווים את אותם צדדים ולעיתים מתגברים עליהם, ואחרים לא תמיד לא מסוגלים לכך.
על חולשה זו עטים מנהיגים מתחזים ומועמדים דמגוגים כמוצאי שלל רב. לכל מועמד אומנם ישנה שאיפה מובנית לקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר ולכן הוא צריך לשאוף להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי. יאמר מיד, המכנה המשותף הרחב ביותר, אינו הבסיס הנמוך ביותר. בתפר זה מגיעה נקודת המבחן העיקרית של המנהיג הפוטנציאלי, האם הוא שואף לבסיס הרחב ביותר, אבל לא הנמוך ביותר. מבחן נוסף הוא, האם הוא מבקש לקלוע לצד הגבוה של אותו מכנה משותף הרחב ביותר, ולא לצד הנמוך שלו. אני מחפש את המועמד הראוי, הוא זה שמצביע ומחפש הצד הגבוה של המכנה המשותף הרחב ביותר של הבוחרים.
בנוסף כמובן אני אחפש שאין סדקים גסים, באמת היוצאת מפיו ומבית מדרשו. גם בזאת הוא ייבחן. התמכרות לבסיס הנמוך והטפה לו, ולא לצד הגבוה של הבסיס הרחב ביותר של המצביעים, היא סכנה אמיתית אצל מנהיג פוטנציאלי. זו מתודה ידועה, שעשו ועושים בה שימוש במגוון צורות של התנהגויות חברתיות שונות במיוחד פוליטיות. לא חסרות דוגמאות מבהילות מההיסטוריה הקרובה והרחוקה, הממחישות איך עשו בה שימושים לרעה ומניפולציות, בדרכים נוראית. נסתפק בכך כבראשי הפרקים, כמו שראוי ליתן לחכם.
נזכיר עוד, כי היו לנו מנהיגים טובים בעבר, גם מהשמאל וגם מהימין, שהיו ראויים לתואר אמיצים והגונים, נמנה דמויות כמו בן-גוריון, בגין ואף רבין. אצל כל אחד ממנהיגים אלה אפשר היה לראות שהם עשו לא אחת צעדים ראויים ונכונים, אף אם היו לא כל כך פופולריים בזמנו. קשה היה למצוא סדקים גסים ביושרם ויושרתם; כנראה שזה היה תוצאה של אומץ הלב בו הם ניחנו, תכונה חשובה למנהיג ראוי. הם כיוונו בצורה ברורה ומובהקת באומץ, ישירות לצד הגבוה של המכנה המשותף הרחב ביותר.
מניסיון העבר למדנו, כי אין הבדל אידיאולוגי מהותי בין צדדי המפה הפוליטית בישראל. בסופו של יום, האילוצים הפרגמאטיים מכריעים. השאלה האקוטית העומדת על הפרק היא, מי יהיה המועמד שירכיב את הממשלה וייתן את הטון בניהולה. לכן צריך להשתדל לטובת עצמנו, לחשוף בפומבי את דמותו של המועמד מבעוד זמן, ולבחון לאיזה בסיס הוא מכוון ולבחון את יושרו ויושרתו.
את החשיפה אפשר ורצוי לעשות במיוחד בעזרת התקשורת, על כל צורותיה, בשורות, או בין השורות, ברצונה ושלא ברצונ., זה מתגלה בסופו של דבר אם מחפשים, וטוב שעה אחת קודם. הואיל וכל אחד מהמועמדים איננו עלום-שם, יש בסיס מספיק גדול של נתונים בכדי לבחון אותם. בסך-הכל אנחנו בכפר קטן, והתמונה היא יחסית די ברורה.
לבסוף, עצה מתוך "המדריך לבחירת מנהיג": לעיתים כשאין מישהו טוב יותר מן האחרים, גם הרע במיעוטו די בו.
שתהיה לנו בחירה טובה, כל אחד ושיפוטו עימו, זו זכותו וחובתו הוולונטארית האזרחית. |